האופק הטובע שלך מתגלה כמחרוזות נחושת, פרגמנטים מתוך שנות
התייל הזכורות לך, נחרטים בקוקטיילים של רגש שנטחנים בקרבה.
טעויות גלויות שמעלות אבק לא יחזירו דבר אם תודי בהן.
(בועות סבון מזכוכית מתנפצות עכשיו.)
הם מוותרים על חלקים מעצמם, ואת רק מבקשת מהזריחה לא להקשר.
החבלים מתפרקים ומהפירורים הנשכחים את בונה את טירת האושר שלך.
הם משאירים את כל החלקים שהם לא צריכים.
תשמרי את השברים, אולי בזריחה אחת יהיו לך מספיק. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.