אל תוך העשן

היא בולטת על רקע הקירות הכהים והעשן האופף את הסביבה.
מעוטרת בשמלה אדומה וצמודה, החושפת את עורה החיוור וכתפיית בד
שחורה.
היא נראית בדיוק על סף ה-'מופקרת', אך מתחמקת מהגדרה זו
באלגנטיות ומבט מתנשא.
שפתיים מודגשות בגוון אדמומי, ועפעפיים מאופרים שחור מעפילים
על עיניים בהירות.
בתנועת יד חלקה היא מסיטה את שיערה אל כתפה הימנית ושולחת מבט
מרומז לאחור.
לוגמת מכוס מוגבהת, המכילה 'קוסמופוליטן'- הרי שתמיד הייתה לה
חולשה למשקאות עם שמות ארוכים.
רגלה הימנית נחה על השמאלית, שולי השמלה נוגעים- לא נוגעים
בעורה.
כאשר היא משנה תנוחה, היא מודעת למבטים שמופנים אליה, כי כבר
רגילה לתשומת הלב מגיל צעיר. על שפתיה חיוך זחוח ולגימת
אלכוהול נוספת עושה את דרכה אל תוך הגרון.
המקום שטוף מוזיקת גראנג', נוסטלגית משהו.
קבוצות חברים פה ושם, בחברת קטינות וכמה כוסות בירה.
הרחוב הומה מבחוץ, כיאה לתל אביב בלילות וכאשר דלת הפאב נפתחת,
מתפרץ אל תוך כל האווירה הזו- הרגועה למראה, רעש עירוני שכזה.

הוא נכנס אל תוך העשן בהליכה רגועה, זרוקה מעט אולי.
הרעש בן לווייתו היחיד, מרים מבט אל הבר הריק למחצה, בוחן
בעיניים כהות את סביבתו ונעצר כאשר שם לב אליה. טיפוסי וגברי
מצידו, כמובן.
למעשה הוא מושך מעט, עם חולצה מכופתרת פתוחה, גופיה שחורה
מתחתיה וג'ינס זרוק.
שיער פרוע, שחור גם כן- אפל ומסתורי, בעל מבט מסקרן ולכן היא
מפנה אליו את עיניה בעוד הוא ממקם את עצמו מספר כסאות לידה.
מחליף לחיצת יד עם הברמן ומזמין בקול שקט בעודה עוקבת אחרי
תנועותיו.
ראשו מסתובב אליה והוא מחייך, מרוצה מעצמו שמשך את תשומת ליבה
והיא לעומתו, זוקפת גבה ומניעה את הכוס מצד לצד, גורמת למשקה
להתערבב מעט.
אחר לוגמת לגימה קצרה, משיבה חיוך קל ומסתובבת.

פעם, כשהייתה בת שבע- עשרה, הייתה צוחקת בקול רם שבגיל עשרים
וארבע תבלה את לילותיה בחברת אלכוהול, בפאבים הליליים של תל
אביב.
מושכת אל עצמה גברים רנדומליים ומתעוררת כמעט כל בוקר במיטה לא
שלה.
פעם כשהייתה בת שבע-עשרה והאמינה שאהבה עוד קיימת, הייתה
מתבוננת על דברים בצורה שונה. מעריכה מילים, מגע...

כעת היא יושבת ורואה את העבר שלה מול עיניה בהשתקפות, בתור
בחור דומה, כהה עיניים, זרוק ושחור שיער עם חיוך מרוצה וכמה
מילים שנונות למדיי.
וגם הבוקר היא מתעוררת במיטתו, מכסה את גופה בעזרת הסדינים
ומכינה כוס קפה במטבח לא שלה. יושבת לצד השולחן ומוסיפה חלב
במבט חלול מעט.
הוא מתקרב אליה מאחור, נושק בכתף, ממלמל מספר מילים ומתיישב
מולה.
היא מרימה עיניים, עצובות ובורקות ומעבירה אליו את כוס הקפה
שלה.
גם היא, בדומה לכוס- ריקה למחצה, בעודה מפנימה את עצמה.
האמונה שלה באהבה אבדה לה אי שם, בגיל שבע-עשרה...
עם אותו אידיוט שחרחר שלא הצליחה לעזוב.
והתחליפים הליליים שלה, הם לא הפתרון.