סיפור מאגדות
מחזה קצר בשתי מערכות
דמויות:
ספרן
הנס כריסטיאן אנדרסון
האחים גרים
אמא אווזה
נסיך
נסיכה
מכשף
מלך
מלכה
סוס לבן
הגברת שגרה בנעל
דרקון
סבא מספר
ילד עיתונים
ילדים
מערכה ראשונה
תמונה ראשונה
[האור נדלק. ספרייה. סביב כורסאתו של סבא מספר יושבים ילדים
ומקשיבים לסיפור. בפינה השמאלית שוכב הספרן עם הראש על השולחן
כתיבה.]
סבא: ... והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה.
ילדים: יאיי! עוד סיפור, עוד סיפור!
ילד א': סבא, למה כל הסיפורים תמיד אותו הדבר?
סבא: מה זאת אומרת?
ילד א': הם תמיד נגמרים בטוב. הטובים תמיד מנצחים, הרעים תמיד
מפסידים, תמיד יש נסיך טוב ויפה ונסיכה יפייפיה ומכשף או מכשפה
שתמיד יפסידו.
סבא: אני לא יודע מה להגיד לך
(פונה לקהל)
נראה לי שהילד טעה במקום. הוא צריך להיות במשרד עורכי דין ולא
בספרייה.
[הספרן מרים לאט את הראש ומאזין לשיחה בתמיהה]
סבא: טוב, אה.. נראה לי ששמענו מספיק סיפורים להיום. מחר אני
אספר לכם את הסיפור על הנסיכה והטלסקופ האופטי המתכוונן
אוטומטית.
ילד ב': זה לא "הנסיכה והעדשה"?
סבא: אה, כן... זה הרבה יותר הגיוני ככה, אני מניח.
(לעצמו)
למרות שטלסקופ הרבה יותר שימושי מסתם עדשה. אני זוכר כשהייתי
צעיר והיה לי טלסקופ ובדיוק עברה לגור לידי נערה צעירה, אז
תמיד הייתי מסתכל...
(סבא מביט בילדים שמסתכלים עליו בשאלה)
אה... מסתכל על הכוכבים עד אור הבוקר. זהו! כן, עכשיו
להתראות.
(לקהל)
ואיזה זוג כוכבים היו לה...
[הילדים הולכים. סבא קם ומתחיל לסדר את הספרים. הספרן קם
ממקומו והולך לאמצע הבמה.]
ספרן: ולמה באמת כל הסיפורים אותו הדבר? למה תמיד המכשף מפסיד
והנסיך זוכה בנסיכה? מה, למכשף לא מגיעה, איך עוד הוא יכול
לתפוס בחורות? אין לו צרכים? משהו כאן לא בסדר... אני צריך
לברר את העניין. הגיעה הזמן לתקן את המעוות!
[הספרן לוקח ספר עבה ומראה אותו לקהל. על הכריכה רשום "סיפורים
ואגדות"]
ספרן: הנה, עכשיו נראה מה יש להם להגיד על זה. בא נראה איזה
אגדות יש כאן. היפייפיה הנרדמת, נסיך צפרדע, שלום במזרח
התיכון... רגע, איך זה הגיעה לכאן? זה צריך להיות במדור המדע
הבדיוני. כיפה אדומה, שלגייה... אוף! יותר מידי לתקן, את אלה
כבר כולם מכירים. רגע, יש לי רעיון. אני אלך לארץ הממלכה ואתקן
שם את כל האגדות החדשות וגם את הישנות.
[הספרן רץ לשולחנו, תופס את המעיל ואת הספר ורץ החוצה]
ספרן: מונית! אני צריך להגיע לארץ הממלכה.
[סבא מסתובב ומסתכל על הספרן שרץ החוצה]
סבא: שוב הספרן הזה שתה יותר מידי. אני מקווה שלא יעשה נזק
הפעם.
[סבא מספר יוצא. האור כבה.]
תמונה שנייה
[מאורה. הנסיכה קשורה לעמוד. המכשף רוכן מעל ספר כשפים גדול]
מכשף: מאתיים גרם חמאה, כוס וחצי חלב, שתי ביצים...
[לפתע מתפרץ הנסיך עם חרב שלופה]
נסיך: עצור, הו פושע נתעב! שחרר את הנסיכה!
מכשף: לעולם לא! אני אהרוג אותך, טעות אבולוציונית שכמוכך!
נסיך: טעות אבוצוליזיונית? מה זה אומר...?
[נשמע קול צעקה מהפינה השמאלית]
קול: עצרו! קאט! איך אפשר לעבוד ככה?!
[הנס כריסטיאן אנדרסון נכנס מהפינה השמאלית]
הנס: מה אמרתי לך? לא להשתמש במילים גדולות ליד הנסיך. אתה
יודע איך הוא עם מילים...
מכשף: אז למה העסקת אותו בכלל? לא יכלת לבחור בנסיך אחר, מישהו
שהוא לא דיסלקט?
הנס: לא הייתה לי ברירה. הוא הבן של המלך ואני חייב לו טובה.
נעזוב את זה עכשיו ונסיים את האגדה הזאת. יש לנו עוד שלוש
אגדות לעשות היום.
מכשף: טוב, טוב. תן לי רגע להיכנס לתפקיד.
(מכחכך בגרונו)
הו יצור עלוב! אני אמחץ אותך כמו חרק!
נסיך: אנחנו עוד נראה בקשר לז...
(הנסיך מנסה לקפוץ לעבר המכשף, מועד ומשתטח על הריצפה)
אייה, נפלתי...
מכשף: זהו! אני לא יכול יותר!
נסיכה: גם אני לא!
(הנסיכה משתחררת מהחבלים, לוקחת את החרב של הנסיך ודוקרת את
המכשף שנופל מת)
הנס: טוב, גם זה דרך לסיים אגדה. הפמיניסטיות יאהבו את זה.
(מוציא בקבוקון ויסקי מהמקטרון ולוגם ארוכות)
טוב, סיימנו כאן להיום.
[הנסיך והמכשף קמים. הספרן מציץ מהתפאורה]
מכשף: מה האגדה הבאה?
הנס: תן לי לחשוב... "היפייפיה הנרדמת" באולפן שמונה.
מכשף: אבל רגע, אין שם מכשף...
הנס: אני יודע, אבל הארגון של המכשפות שוב בשביתה. זה אומר...
אתה יודע...
מכשף: אני כל-כך שונא את זה.
(שולף פאה מאחד הכיסים ואף מחודד ולובש אותם)
אני מרגיש כל-כך זול ומנוצל. אני נשבע שזאת הפעם האחרונה שאני
עושה משהו כזה.
הנס: אני מבין, אני מבין...
מכשף: לא אתה לא! אתה יודע מה זה עושה לגבריות שלי? כולם
צוחקים עליי מאחורי הגב כל הזמן!
הנס: אף-אחד לא צוחק עלייך. אתה סתם פראנואיד.
[המכשף יוצא בסערה. הנסיך והנסיכה מסתכלים עליו בלכתו ואז אחד
על השני, מתחילים לצחקק ואז פורצים בצחוק כשהם מצביעים לכיוון
לכתו של המכשף]
נסיך: תגיד הנס, מה זה, איך שהוא קרא לי... דילסלטק?
נסיכה: זה אומר שאתה מטומטם.
[הנסיכה מכה את הנסיך בראשו ויוצאת]
הנס: אל תדאג נסיך. אתה רק תעשה את מה שאתה טוב בו. תציל את
הנסיכה, תהרוג את הדרקון ותהיה יפה תואר.
נסיך: אה... אוקיי. אבל לא יהיה דרקון היום הנס...
הנס: כן, אני יודע. יהיה מחר, אני מבטיח. עכשיו לך, תחליף
תלבושת ולך תעיר את הנסיכה מהתרדמת האיומה שלה.
[הנסיך יוצא]
הנס: וואו, אלוהים, איזה אידיוט! לפעמים זה כל-כך נמאס שאני
פשוט רוצה לרצוח את כולם.
[הנס שולך את הויסקי ומתחיל לשתות. הספרן יוצא אליו.]
ספרן: אה... סליחה... אתה זה במקרה הנס כריסטיאן אנדרסון?
הנס: כן. מי אתה?
ספרן: אה... סתם מעריץ. קראתי את כל הספרים שלך.
הנס:(בציניות) כל הכבוד לך.
(לעצמו) למה לא נהייתי סופר ספרי מתח כמו שאמא שלי רצתה? אני,
אני הייתי חייב להגיד לה "לא! אני אחליט מה אני רוצה להיות.
אני גבר גדול ואם אני רוצה להיות סופר סיפורי ילדים זה
זכותי!"
ספרן: מי אמר שמאוחר מידי?
הנס: מה זאת אומרת? איך אני אעשה את זה? יש לי רק את האנשים
האלה לעבוד איתם.
ספרן: אז תעבוד איתם כמו שאתה היית רוצה.
הנס: ומה יגידו כולם? האחים גרים יצחקו עליי. מה אם אכשל?
ספרן: נו באמת, שיוצר גאוני כמוך יכשל? תן לזה סיכוי.
הנס: אתה יודע מה? אתה צודק. אני אנסה ואם הם לא יאהבו את זה,
אז אני אמצע מישהו שכן!
ספרן: זהו, יופי. ועכשיו... איפה אמרת שנמצאים האחים גרים?
הנס: באולפן שמונה.
ספרן: תודה.
[הספרן יוצא בריצה]
הנס: מעניין מי זה האיש הזה? יש לו רעיונות טובים. מעכשיו הכל
יהיה שונה. אני אכתוב כמו שאני רוצה ולא אכפת לי מכלום.
(שולך את הבקבוקון שוב) לחיי הנס כריסטיאן אנדרסון, סופר המתח
הדגול!
(שותה)
[האור כבה]
תמונה שלישית
[יער. הנסיכה יוצאת ומתחילה לשיר]
נסיכה: כאן ביער הזה מלא בחיות
שכולן וכולן, אותי אוהבות,
מטיילת אני, נסיכה ענוגה
עם מדריך טיולים ופרוסה של עוגה.
[הנסיכה עוצרת לכמה שניות ומנסה לחשוב על מה היא שרה במבט
תמוהה וממשיכה]
נסיכה: והשמש זורחת, המים זורמים.
ציפורים מצייצות, ארנבים מזד... מתרבים...
מדברת אני עם חיות מלידה
לא זה לא סכיזופרניה זה רק אגדה...
[נסיכה עוצרת שוב וצועקת לפינה השמאלית]
נסיכה: מי כותב את השטויות האלה?!
[יוצאים האחים גרים]
חיים: תירגעיי מיידלע, זאת הסנסציה האחרונה באגדות, קסם מתוק
עם מגיעה של מציאות עכשווית. תגיד לה משה.
משה: כן, כולם אוהבים את זה. תראי את הסקרים. תקשיבי לחיים,
מותק.
נסיכה: רגע, קוראים לכם חיים ומשה?
משה: מה ציפית שנהיה, אינגריד ורוזה גרים?
נסיכה: לא משנה, אתם אנשים פשוט בכל מקום...
חיים: טוב, גם-כן הגזע העליון... נמשיך. איפה הנסיך על הסוס
הלבן?
[האחים גרים יוצאים. נכנס הנסיך רכוב על גבו של גבר בלונדיני
ושרירי]
נסיך: דיו! דיו! קדימה סוס!
סוס: בואנ'ה, בנאדם, מה אני נראה לך מוסטנג שאתה מריץ אותי
ככה?
[הסוס מוריד את הנסיך מהגב]
נסיך: תגיד, אתה בטוח שאתה סוס לבן אמיתי?
סוס: מה אני נראה לך, פינצ'ר סגול?! הנה, תראה את השיער, תראה
את הרתמה והאוכף. מה, לא סוס מספיק בשבילך?
נסיך: אתה די קטן בשביל סוס...
סוס: תנסה אתה לגדול באורווה קטנה עם שלוש תאים ועוד חמישה
סייחים קטנים. ההורים שלי עבדו כל היום רק כדי לשים קורת גג
מעל ראשי וערמת קש באבוס.
[הנסיך נופל על צווארו של הסוס בהתייפחות]
נסיך: די, די, תפסיק! בסדר, אתה סוס ואתה סוס מצויין ונאמן!
אני מצטער...
נסיכה: הוא רציני?
חיים:כן, אבל הוא עובד בזול ועושה מה שאומרים לו, הבה נמשיך.
נסיך: (מוציא דף עם שורות הטקסט)
ראה סוסי, ראה איזה פלא עומד מולי.
סוס: כן, אחלה בחורה. הכל נמצא במקום. יש על מה להסתכל, במה
לתפוס...
נסיך: (מביט בסוס במבט מתרה)
כן, בסדר... שאגש ואדבר איתה סוסי?
סוס: טוב, תשמע, אם אתה לא רוצה, אני אשמח לגשת אליה.
נסיך: נראה לי שאני אסתדר, תודה.
(מעיף מבט בדף)
הו עלומת חן! עד כמה שאני נרגש לראותך. את כה יפה
ומדממת.
סוס: (מציץ בדף של הנסיך)
אה... נסיכי הרם, נראה לי שזה "עלמת חן" ו"מהממת".
נסיך: זה מה שאמרתי! תגיד, איזה מין סוס בכלל יודע לקרוא?
סוס: סוס מתורבת, עם כבוד.
[האחים גרים שוב נכנסים לבמה]
חיים: אי-אפשר לעבוד ככה!
משה: נסיך, אתה בכלל למדת את התפקיד שלך?
נסיך: אה... כן?
נסיכה: מי יש ללמוד, דביל? אנחנו עושים את האגדה הזאת פעם
בשבוע!
חיים: טוב, ככה זה לא ילך. עכשיו, כולם הולכים לחדרי ההלבשה
שלהם ולומדים את הטקסט. ברור?
[משה קולט את הסוס עושה עיניים לנסיכה]
משה: והסוס אוכל קערת סודה.
[כולם מתחילים למחות]
חיים: בלי ויכוחים. עכשיו!
[כולם יוצאים. מהתפאורה הספרן מוציא את ראשו ומביט באחים
גרים]
חיים: אני לא יודע מה נעשה משה.
משה: כן, אני מבין. אגדות זה כבר לא מה שהיה פעם וגם הדמויות.
פעם הנסיך היה נסיך, הנסיכה הייתה נסיכה והמלך היה טוב לב
והדרקון לא היה מבקש פיצויים ופסיכיאטר כל פעם שהיית הורג
אותו.
חיים: אולי היינו צריכים לדבוק ברעיון המקורי שלנו הא משה?
משה: מה, פעולה?
חיים: כן, אתה יודע, גיבור עשוי ללא חת, מפוצץ דברים ומרסק
ראשים. זה מה שהנוער אוהב היום, לא?
[הספרן יוצא מהמחבוא]
ספרן: אני לא מאמין! זה האחים גרים המדהימים! האנשים הכי חמים
בעסקי אגדות.
משה: ומי האדון, אם יורשה לי לשאול?
ספרן: אני? סתם מעריץ. אני קראתי את כל מה שכתבתם. אני באופן
אישי, תמיד אהבתי את הסיפורים הראשונים שלכם. במיוחד על איש
הפח שהלך לעבר כדי לחסל את האמא של הנסיך לפני שהוא יהרוס את
המשפחה של איש הפח.
חיים: זה היה סיפור טוב, אפילו עשו מזה סרט, נראה לי... רק
ששינו את העלילה. עשו את איש הפח רע ועם מבטע גרמני.
ספרן: יש לכם עוד אגדות כאלה?
משה: לא. היום אנחנו כבר לא עושים כאלה אגדות.
ספרן: למה?
משה: זה לא מה שמוכר היום.
ספרן: שטויות. אני מבטיח לכם שזה מוכר ועוד איך. חוץ-מזה,
שמעתי שהנס כריסטיאן אנדרסון עושה מהפך ענקי באגדות שלו.
(הספרן נעמד בין שתי האחים ולוקח הפסקה דרמטית ארוכה)
מהפך שיביא לו הרבה כסף... הרבה כסף, חיים ומשה...
חיים: הרבה כסף הא? טוב, את זה אנחנו עוד נראה. משה, מהר לחדר
הכתיבה!
משה: אחרייך חיים.
[האחים גרים יוצאים בריצה]
ספרן: (לקהל)
עוד שתי מטומטמים נפלו ברשת. מי היה מאמין שזה כל-כך
קל? כל הסיפור הזה של האגדות הוא ממש לא מה שציפיתי לו. סופר
אחד אלכוהוליסט, השתיים האחרים.. טוב, בא נגיד שלא ניכנס עכשיו
לסטריאוטיפים. עכשיו נשארה רק האחת האחרונה. המלכה של סיפורי
האגדות אבל היא לא תכנע בקלות...
[הספרן מקפץ בשמחה החוצה. האור כבה.]
תמונה רביעית
[האור נדלק. על הבמה בית שעשיו מנעל ענקית, מסביב פזורים
צעצועים בכל מקום. נכנסת אמא אווזה עם אווז בידה שמשום מה נראה
יותר מידי מת והיא לא שמה לב לזה]
אמא אווזה: אוקי, מתי שאת מוכנה להתחיל, מותק!
[נשמע קול של אישה מתוך הנעל]
קול: לא יוצאת!
אמא אווזה: מה זאת אומרת, לא יוצאת?
(אמא אווזה תופסת את האוווז ומתיחה אותו בנעל בכל הכוח)
אמרתי, תצאי מטומטמת או שאני נכנסת ומשספת לך את הגרון!
[הגברת שגרה בנעל מוציא את הראש מהחלון ומסתכלת על אמא אווזה]
גברת: תקפצי לי! מה קרה שאני צריכה להיות כבר שלושים שנה
תקועה בתוך הנעל המסריחה הזאת? יש לי ארבעים וחמש ילדים וכולם
צריכים לחיות פה. מה אנחנו, סרדינים?!
אמא אווזה: ארבעים וחמש ילדים? לא שמעת על אמצעי מניעה?!
(עוצרת וממשיכה בקול שקט, מתקתק ומזוייף)
את צודקת...
[הגברת שגרה בנעל בשוק ממה שהיא שומעת]
אמא אווזה: שרה, תצאי החוצה ונדבר על זה, טוב?
[הגברת מהנעל יוצאת ומתקרבת לאמא אווזה בזהירות]
אמא אווזה: תביני שרה, זה לא שיש לי משהו נגדך. אני מנסה הכל.
תאמיני לי שגם אני לא מבינה למה אישה מבוגרת עם נבחרת כדורגל
משלה צריכה לחיות בתוך נעל ספורט ישנה כשיש וילות גדולות
וזולות שתי רחובות מכאן.
גברת: יש וילות זולות וגדולות שתי רחובות מכאן?!
אמא אווזה: אה... נדבר על זה אחר-כך. אני רק רוצה שתביני שרה,
זה לא אני. אילו יכלתי הייתי עושה את זה אחרת.
[הספרן מרים את ראשו ממחבואו על גג הנעל]
אמא אווזה: אבל כשנכנסתי לעסק, זה היה אגדות ואך ורק אגדות. אז
אמרו לי "תכתבי אגדות מקוריות" ואני, טוב, את יודעת, אז היו
שנות השבעים, כתבתי משהו, אני אפילו לא זכרתי מה עד שהתפקחתי
וראיתי את זה על המדפים. הייתי כל-כך מלאה בקראק שחשבתי
שעובדים עליי. אילו יכלתי, הייתי עושה מה שאני רוצה באמת,
הייתי עושה רומנים סוערים ומלאי תשוקה עם גיבורה יפייפיה
ומלודרמטית יותר מידי וגיבור מסוקס ואקזוטי בשם פבלו שיציל
אותה כל הזמן ממשהו ואז יעשה איתה דברים שלא קוראים באגדות...
אבל במקום זאת, אני נעלצת לכתוב עלייך, מקרה של ביטוח לאומי.
אם חד-הורית עם ארבעים וחמש ילדים ובעל שלו משלם מזונות. את
מבינה כמה זה קשה?
גברת: אז, מה כל זה אומר?
[אמא אווזה מזנקת לפתע ותופסת את צווארה של הגברת, מצמידה אותה
לקיר של הנעל ומקריבה את המקור של האווז כמו סכין לגרון של
הגברת]
אמא אווזה:(בזעם)
שתיכנסי לבית ותעשי את התפקיד שלך או שאני ארצח אותך. הבנת?!
גברת: את מאיימת עליי עם אווז מת?
אמא אווזה: מת? מי מת? מולי?! מולי שלי לא מת. הוא רק עייף
היום וזהו. (מחבקת את האווז שממשיך להיות מת ומכרבלת אותו)
אתה רק עייף, נכון?
[אמא אווזה חוזרת לעצמה ופתאום שולפת אקדח]
אמא אווזה: תיכנסי כבר לבית!
[הגברת נכנסת בריצה לבית וסוגרת את הדלת]
אמא אווזה: יש לך חמש דקות להכין את עצמך ותגידי גם לכל הגנון
שלך שיהיה מוכן או שאני אכנס בך עם טנק!
[הספרן יורד מהגג ומתקרב בזהירות לאמא אווזה]
ספרן: אה, סלחי לי... את במקרה אמא אווזה?
אמא אווזה: מי רוצה לדעת?
ספרן: רק המעריץ הכי גדול שלך. יש לי את כל מה שעשית.
אמא אווזה: את הכל?! אני נשבעת שזה לא מה שאתה חושב. היתי
צעירה וזה היה שנות השמונים. כולם היו עושים את זה. הייתי
בטוחה שהאווז ההוא היה בן שמונה-עשרה. לא ידעתי שיש מצלמה
נסתרת והליצן הוא שוטר סמוי...
ספרן: טוב... אז אולי לא אין לי את כל מה שעשית, תודה לאל...
אבל בכל מקרה, אני באתי כי הרגשתי חובה בתור מעריץ נאמן לגלות
לך שמנסים להשאיר אותך מאחור. כל היוצרים הגדולים עושים מהפכה
בעולם האגדות ורק את עוד מספרת על אישה שגרה בתוך פריט לבוש
ולא יודעת מה זה הימים הבטוחים.
אמא אווזה: מהפכה? איזה מהפיכה?
ספרן: הנס כריסטיאן אנדרסון עושה מתח, האחים גרים עושים פעולה,
הכנסת מבטיחה לקצץ במשכורות השרים שלה ולהעלות את השכר הממוצע.
את חייבת להישאר על הסוס!
אמא אווזה: אתה מתכוון על האווז?
ספרן: בסדר. שיהיה... וחוץ מזה, את נראית לי אישה שיש לה הרבה
יותר מזה להציע לקוראים. את יכולה לגרום להם לבכות, להתרגש,
לסחוף אותם למחוזות שהם עוד לא היו בהם. מי צריך את האפרוריות
של הנעל כשיש את הקשת צבעים של נעל העקב...
[אמא אווזה נסחפת לגמרי במילים של הספרן, מתקרבת אליו והוא
מחזיק בה כשהם מביטים מולם קדימה במבט מלא התרגשות]
ספרן: את אישה מלאת יצר ותבונה שיכולה וצריכה לקחת את הקורא
איתך למסע תשוקה ומיסתורין... הו... פבלו...
אמא אווזה: כן... כן... אני יכולה. לא, אני חייבת. הו, כן...
אני, אני אעשה את זה!
[הספרן מפסיק בפתאומיות ומפיל את אמא אווזה]
ספרן:יופי, כמה נחמד. אז, אני צריך ללכת עכשיו ואת, תעבדי על
זה. ונדבר, טוב? ביי.
[הספרן מזנק החוצה ומשאיר את אמא אווזה המומה לכמה רגעים.
לבסוף היא קמה ומסדרת את עצמה]
אמא אווזה: איזה איש מוזר ומיסתורי. מעניין מאיפה הוא בא. טוב,
זה לא משנה עכשיו. יש לי הרבה עבודה לעשות. הם חושבים שישאירו
את אמא אווזה מאחור עם האגדות החדשות שלהם? אני אראה להם.
(מסתובבת אל הנעל) שרה! תאספי את הדברים שלך ותזמיני
בייביסיטר, אנחנו הולכות!
[הגברת מהנעל מוציא את הראש המחלון]
גברת: מה הולכות? לאן הולכות?
אמא אווזה: הולכות לעשות היסטוריה, בואי כבר. אה, ותביאי משהו
סקסי ללבוש.
גברת: מה אני אלבש? אין לי כלום חוץ מסינרים.
אמא אווזה: נאלתר. בואי זריז!
[הגברת יוצאת מהנעל והיא ואמא אווזה יוצאות בריצה מפינה ימנית.
האור כבה]
מערכה שנייה
תמונה חמישית
[האור נדלק. רחוב. ילד עיתונים עומד עם חבילה של עיתונים ביד]
ילד: מהדורה מיוחדת! מהדורה מיוחדת! רק בעיתון "ארץ הממלכה"!
תקראו עכשיו! סנסציה: כל היוצרים של האגדות משנים הכל! רק
היום!
[נכנס סבא מספר מהפינה הימנית וניגש לילד]
סבא מספר: סנסציה? אני חייב לראות את זה. תן לי אחד ילד.
[סבא מספר לוקח עיתון אחד מהילד. הילד מסתובב ויוצא מהפינה
השמאלית כשהוא עדיין כורז]
סבא מספר: בא נראה.
(קורא מהעיתון)
סנסציה בעולם האגדות. הנס כריסטיאן אנדרסון, האחים גרים ואמא
אווזה עושים סוף למתכון האגדות הישן. באופן מפתיע כולם החליטו
בבת אחת לשנות את תדמיתם ואת סגנון יצירתם. בגלל הסיכון
האולפנים אישרו את השינוי בתנאי שהם יאלצו לעבוד ביחד.
(מסיים עם העיתון)
וואו, זה בהחלט משהו חדש. אולי אני אצטרך לספר אגדות חדשות.
טוב, נראה מה יצא מזה. מה כבר יכול לקרות? אני רק מקווה שזה לא
העבודה של הספרן הזה, הוא בטוח יודע איך לקחת משהו טוב ותמים
ולהרוס אותו. ידעתי שלא הייתי צריך להעסיק אותו אבל בכוח אדם
הבטיחו שהוא השתקם לגמרי וגם התוכנית לאסירים משוחררים אמרו
שהוא בסדר. טוב, נראה מה יהיה.
[סבא מספר יוצא מהפינה השמאלית. האור כבה.]
תמונה שישית
[האור נדלק. ארמון המלך. המלך ומלכה יושבים בכסי המלכות. לידם
יושבת הנסיכה. על הריצפה שוכב המכשף עם סכין בגב. בפינה עומד
הדרקון (גבר בתלבושת מגוחכת של דרקון עם ראש ורגליים ענקיות
ולשון ארוכה משתרבבת בחוץ) עם מגש של שתייה. הסוס עומד במרכז
הבמה עם זכוכית מגדלת ביד ולראשו כובע של שרלוק הולמס]
סוס: אתם בטח תוהים למה אספתי את כולכם כאן היום.
מלך: אני יותר תוהה למה יש לי גופה על השטיח ולמה הסוס עושה
לנו חקירה.
מלך: לאחר חקירה מעמיקה הצלחתי להוכיח שהמכשף בהחלט מת.
מלכה: מה אתה אומר?! ואני הייתי בטוחה שזה השטיח החדש
שהזמנתי...
סוס: ואחד מכם הוא הרוצח!
[מוסיקה דרמטית מתחילה להתנגן ברקע]
סוס: לכל אחד מכם היה מניע, לכולכם הייתה סיבה וחוץ מזה,
לכולכם היה למה להרוג אותו!
[כולם מסתכלים על הסוס בשאלה אילמת]
סוס: אתה!
(מצביע על המלך)
כולם יודעים שהמכשף רצה לגזול ממך את הממלכה ואיים עלייך שיעשה
את זה. זה היית אתה!
[האור נכבה בפתאומיות, נשמעת צרחה והאור נדלק שוב. ליד המכשף
שוכב המלך עם גרזן בחזה]
סוס: או שאולי אני טועה...
נסיכה: תודה לאל שלא חדשת בי. מי יודע מה הייתם מוצאים אצלי
בתוך הגוף.
[הסוס מתקרב לנסיכה ומדבר בטון שרמנטי]
סוס: על זה נדבר אחר-כך...
[פתאום מצהד השמאלי של הבמה נשמעת צעקה וקול שבירת זכוכית]
קול: אני בא נסיכה, אני אציל אותך!
[הנסיך נכנס בסערה כשלראשו סרט אדום ועל גופו חגורות רימונים
ובידיו רובה גדול]
נסיכה: טוב, הלכה הויטרינה...
נסיך: אל תדאגי עכשיו נסיכה, אני כאן. את בסדר?
נסיכה: אני בסדר גמור אבל למה לא יכלת להיכנס דרך הדלת כמו
שאנשים נורמליים עושים?
נסיך: כי... רציתי לנסות את החבל החדש שלי.
[פתאום הדרקון זורק את המגש, שולף אוזי ומתחיל לירות באויר]
דרקון: ידיים למעלה כולם או שאני יורה!
נסיכה: אתה כבר ירית.
דרקון: טוב... אה... אז אני ארה שוב והפעם אני גם אכוון!
[הנסיך מזנק על הדרקון והם מתחילים להיאבק. שניהם נופלים לרצפה
ומתגלגלים מחוץ לבמה. נשמעות יריות בחוץ]
סוס: מעניין מה קורה שם...
נסיכה: אני לא יודעת אבל אני מקווה שהדרקון לא יפגע, הוא מכין
אחלה מרגריטות.
[פתאום המוזיקה מתחלפת למוסיקה רומנטית וחושנית. נשמע קול מחוץ
לבמה]
קול: למה לדאוג לזה עכשיו כשאפשר לעשות דברים אחרים?
[נכנסת הגברת מהנעל שלבושה בשמלה קצרה על הבגדים הישנים שלה
בנעלי עקב שהיא לא יודעת ללכת בהם ועם תסרוקת איומה והרבה יותר
מידי איפור. הגברת מנסה להגיע עד אמצע הבמה כשהיא כל הזמן
מועדת על העקבים.]
נסיכה: מה זה?
סוס: אני לא יודע אבל זה נראה לי חי ומגורה...
גברת:(מגיעה עד לסוס ונתלית עליו בתשוקה גרוטסקית)
כל היריות האלה נורא מפחידות אותי, אתה תגן עליי,
נכון?
סוס: כרגע אני צריך מישהו שיגן עלייך ממך.
גברת: אל תדבר אליי ככה יקירי. אל תסתיר את תשוקת סוד תשוקתנו
הסודית.
סוס: יש לנו סוד תשוקה סודית? אחלה סוד, כל-כך כמוס שגם אני לא
ידעתי עליו.
נסיכה: אני לא מסגלת לדמיין מה כבר יכול לקרות עכשיו
[נכנס דרקון כשהוא גורר ברגלל את הנסיך המאולף]
דרקון: איפה אתם רוצים את זה?
נסיכה: תשאיר אותו פה. הוא יחזור לעצמו עוד מעט.
גברת: ובינתיים, אנחנו נוכל לממש את...
סוס: בינתיים אני הולך לממש את נקודות הטיסה חינם שצברתי ולעוף
רחוק ממך.
[הדרקון מתחיל לאכול את המלך באגביות מוחלטת. נשמעת פתאום
המולה מחוץ לבמה והצעקות רק מתגברות]
קול א': איך אפשר לעבוד ככה?! מה זה השטויות האלה?
קול ב': השטויות היחידות כאן זה מה שאתה כתבת!
קול ג': שניכם מטומטמים! איך אתם יכולים לכתוב כאלה דברים?
דרקון עם אוזי?
קול ד': כולכם טיפשים! אין לכם מושג איך לעשות אגדה!
[נכנסים מהפינה הימנית הנס כריסטיאן אנדרסון, האחים גרים ואמא
אווזה כשהם רבים ביניהם וצועקים בהמולה אחת גדולה. הם מגיעים
לאמצע הבמה ומתחילים לריב עוד יותר תוך כדי שאמא אווזה מרביצה
להם עם האווז המת. פתאום נשמע קול חזק שמתגבר על כל הצעקות.
כולם קופאים בפחד]
קול חזק ואימתני שמתגבר על כל הצעקות: עצרו! שקט כולם! נמאס לי
מהצעקות שלכם. תראו מה עשיתם לאגדות שלכם. הרסתם כל מה שהיה
יפה בהם.
הנס: מי זה? מי מדבר?
קול חזק ואימתני שמתגבר על כל הצעקות: זה אני.
[נכנס מהצד הימני סבא מספר עם מגאפון ביד אחת ומחזיק את הספרן
באוזן ביד השנייה]
כולם: אתה?!
סבא מספר: למי ציפיתם, אלוהים? טוב, אז הוא בחופשה. בכל מקרה,
תראו את עצמכם, מתנהגים כמו ילדים קטנים. עבדו עליכם בעיניים
ואתם נפלתם במלכודת.
הנס: מי עבד עלינו?
סבא מספר: הוא, הספרן. עבד על כולכם.
משה: היי, אני מכיר אותו.
חיים: כן, הוא אמר שהוא המעריץ שלנו.
אמא אווזה: וגם לי הוא אמר את זה.
הנס: וגם לי. אז הוא סתם ספרן? למה שיעשה את זה?
ספרן: למה? למה?! אני אגיד לך למה. כי אתם חבורה של נמושות! כל
הסיפורים שלכם אותו הדבר. אותה עלילה נדושה ומסוכרת. איך אתם
חיים עם עצמיכם, כותבים את הזבל הזה שאתם לא מאמינים בו? אני
נתתי לכם השראה, אני נתתי לכם אומץ. אתם צריכים להודות לי.
סבא מספר: מה שעשית זה הרסת את כל האגדות שיש.
(פונה לסופרים)
ואתם? רק מתלוננים. את נהייתם סופרים של אגדות וסיפורים כי זה
הלהיב אותכם, כי רציתם לגעת במשהו שהוא לא מושחט עדיין, משהו
תמים. לא מלא סודות אפלים, אלימות חסרת תועלת או זימה חסרת
מעצורים. אתם נתתם לעצמכם לתסוס, ככה אתם אפשרתם לו לעבוד
עליכם. התחלתם ליצר אגדות כמו מכונות, לפי מתכון, במקום לשמור
על הקסם רק עם טיפה מקוריות, אבל לא הזבל הזה.
הנס: אני חושב שאתה צודק. אף-פעם לא באמת הייתי טוב במתח, אני
תמיד מפחד לגלות מי הרוצח.
משה: כן, אני וחיים גם לא ממש היינו טובים בפעולה, פשוט, אתה
יודע... הסקרים...
אמא אווזה: תשמעו, אני לא יודעת מה איתכם אבל אני דווקא כן
רוצה לכתוב רומנים ותפסיקו עם כל זיבולי השכל האלה. לפני חצי
שעה דיברתם על לפתוח רשת מסעדות על פי האגדות החדשות. כולכם
קיפצו לי!
סבא מספר: את באמת חושבת שתצליחי?
אמא אווזה: בטח! יש לי את השחקנית הכי חמה בעסק.
(מצביעה על הגברת שגרה בנעל שמנסה לחייך ולהתחנחן)
במחשבה שנייה, אולי עדיף להישאר עם מה שאני טובה בו. בואי שרה,
תורידי את האיפור הזה, את נראית כאילו ברחת מהקרקס. יש לנו נעל
ענקית עם ארבעים וחמש ילדים לספר עליה.
גברת: אה... לא. אני לא חוזרת לשם. עוד יום בנעל ואני מתפטרת.
אמא אווזה: טוב, בסדר. בואי עכשיו ונדבר על הוילות מחר.
[אמא אווזה והגברת מהנעל יוצאות מהפינה השמאלית]
חיים: טוב, אני מניח שלא נשאר לנו הרבה מה לעשות פה.
משה: כן, אני מציע שנלך וננסה לחשוב על דרך מקורית לעמי ותמי
לחזור הביתה. אולי הפעם נביא להם מפה או ג'י-פי-אס?
חיים: אפשר. זה דווקא רעיון טוב.
[האחים גרים יוצאים מהפינה הימנית]
הנס: אני חושב שגם אני אלך. היה לי יום ארוך ואני עוד רוצה
לפגוש טוב שלי היום.
סבא מספר: מי זה?
הנס: ג'וני ווקר...
סבא מספר: תמסור לו ד"ש. חבר טוב שלי גם.
[הנס יוצא מהפינה השמאלית]
סבא מספר: טוב, אני מניח שסיימנו פה. היי דרקון, אכפת לך
להפסיק לאכול את המלך? אין לנו הרבה כאלה בכלל, כולם יכולים
לקום.
[הדרקון מפסיק בחוסר רצון לאכול את המלך. ה"מתים" קמים
מהריצפה.]
מלך: מה עכשיו?
נסיכה: אני לא יודעת מה איתכם אבל אני צריכה חופשה ארוכה.
(פונה לנסיך)
היי, גאון הדור, אתה יכול לבוא גם.
סבא מספר: אני חושב שכולם פה צריכים חופשה. בינתיים אני חושב
שאני אבקש מנציב במשטרה לכתוב את הסיפור על איך הספרן הגיע
לכלא ומה עשו לו שם שאר האסירים.
[הספרן מתחיל להתחנן]
סבא מספר: טוב, טוב בסדר. אם לא היית האחיין שלי, הייתי עושה
את זה. עכשיו לך לספרייה ותסדר את כל הספרים שם לפי אל"ף-בי"ת.
ברור?
ספרן: בסדר, בסדר...
[הספרן יוצא מושפל ומובס והפינה השמאלית]
סוס: מי רוצה ללכת לבית הקפה בסוף הרחוב?
[כל הדמויות מסכימות ויוצאות. נשאר רק סבא מספר על הבמה.]
סבא מספר: טוב, זה היה משהו מעניין. אני לא רוצה להודות בזה,
אבל עם כל הטיפשות שלו הספרן יצר אגדה חדשה ודי מעניינת. חוץ
מזה הסופרים האלה היו צריכים רענון.
(צועק לפינה השמאלית של הבמה)
אתם יכולים לצאת עכשיו!
[נכנסים הילדים]
סבא מספר: נו, איך? אהבת את זה? מרוצה עכשיו? הנה, קיבלת אגדה
שונה עם סוף מקורי במיוחד.
ילד א': בהחלט. יש לי רק שאלה אחת.
סבא מספר: שאל.
ילד א': מה בדיוק אמא אווזה עשתה עם האווז ההוא בשנות השמונים
שהיא לא רצתה לדבר על זה?
סבא מספר: היא לא רצתה לספר ותאמין לי שאתה לא רוצה לשמוע...
[הילדים וסבא מספר יוצאים מהפינה השמאלית. לאחר כמה שניות נכנס
הדרקון ומגיעה לאמצע הבמה.
דרקון: סוף!!!!!!!!
[האור כבה. מסך.]
סוף |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.