לא, הוא לא מבין, הוא ממשיך לדהור על האופנוע החדש שקנה,
קורע את הכביש כשהרוח מלטפת את פניו נטולות הקסדה.
חוזר לארוחת שישי עם האחים ואמא שלו, ארוחת שישי משפחתית שאף
פעם לא היתה לו.

לא, הוא עוד לא מבין הוא ממשיך להיכנס מחובק למיטה של טלי,
מזיז לה את השיער בעדינות מהפנים שלה, שלא יפריע לה בשנתה
המלאכית, וכשהיא נרדמת הוא בשקט בשקט לוחש לה כמה שהוא אוהב
אותה ושהוא יודע שהם יחזיקו מעמד למרות שעכשיו קצת קשה.
זה לא שהוא טיפש, הוא פשוט מסרב להבין, ממשיך כל יום ראשון
לבסיס, למדים, למפקדים, וחוזר חמשו"ש לזרועות אהובתו, כאילו
הכל כרגיל....

לא, הוא עוד לא מבין, הוא עדין אורז תיק לאיי סיישל כמו שהוא
תיכנן כבר שנים עם טלי, משחזר צעד אחרי צעד איך הם פוסעים על
החוף השקט ומתחת לעץ הדקל הוא כורע ברך, מסתכל לטלי עמוק
בעיניים , אומר לה שהיא האחת בשבילו, שהיא זו שמאירה לו את
הדרך, מדמיין את החיבוק הגדול שטלי תיתן לו כשהיא תסכים. לא
הוא לא מבין הוא אפילו רק מתאהב בה יותר.

לא הוא עוד לא מבין, שהנסיעה לאיי סיישל בוטלה ושטלי זרקה אותו
לעזאזל.
הוא לא מבין שהוא ניצל מניסיון ההתאבדות שלו לתוך קיר בטון
הוא לא מבין שלקח לצוות חילוץ קרוב לשעה לגרד אותו מכביש החוף
הוא לא מבין שהחיים שלו בדרך נס ממשיכים גם בלי טלי

ואנחנו בוכים וכואבים, רק מחכים שהוא ייצא מהתרדמת, שייצא
מהעולם שלו, שייפקח עיניים לעולם, למציאות.