חנה שניר / חרטה |
וראתה את הגלים
היא שבה עם הרוח
ובהתה בנרות הכוכבים,
אותה אדמה שזופה,
אותן שיבולים מחבקות,
ריח אוהבים התפלש ברקע
מחשבות מתפזרות
בריקוד הגלים הן נקרעות
שמלתה האדומה התחילה לבהות.
כולם חיכו באותו המקום
רק השנים חלפו.
היא שבה עם הזמן.
אבל הפעם
לא איתך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|