ולפעמים הוא מתקרב אלייך לאט ולוחש לך באוזן שאת הכי
מיוחדת...
את יודעת שזאת הדרך שלו להחמיא לך בלי לומר בעצם שום דבר, כי
את די בטוחה שאם תשאלי אותו מה הייחוד שלך, הוא לא יאמר לך,
בעיקר כי אין לו מה לומר, הוא יחייך חיוך נבוך ובמקרה הטוב
ינסה למלמל משהו... במקרה הרע הוא פשוט ישתוק. כמו שהוא עושה
תמיד...
זה לא שהוא לא אוהב אותך, זה שקשה לו לומר "אני אוהב אותך".
הוא לא אוהב להביע רגשות, זה לא שהוא חסום רגשית.
ואת חושבת לעצמך 'הוא הרי אמן, ואמנים אלופים בלהביע רגשות'.
חדשות, יקירתי - אמנים יודעים להביע רגשות שברוב הזמן לא
נוגעים בחייהם האישיים. נכון שאת מופתעת?
בוודאי. זה מפתיע אותך. אולי משום שאת בעצמך סוג של אמנית, אבל
גם בנאדם פתוח, שנוהג להביע את מה שבלב, וכשאת מאוהבת את רוצה
לעלות על המגדל הכי גבוה בעולם ולצעוק את זה כדי שכולם יידעו
וישמחו בשבילך, ישמחו כמוך.
וחוסר הדדיות זה דבר מבאס, אני יודעת. לאהוב מישהו כל כך ולא
לקבל הרבה בחזרה. ואתם ביחד, נכון, אבל זה לא מרגיש ככה. כי את
זאת שמחמיאה, ומתוודה, ומספרת, ומשתפת... ובתמורה את מקבלת
שתיקה. קשה להתמודד עם שתיקות, נכון?
הוא לא בנאדם רע. פשוט קשה לו להביע. אם תשימי לב, הוא לא
משתמש הרבה בשורש א.ה.ב, אפילו לא בשירים שלו... וכבר צחקת על
זה פעם, אבל בכל צחוק יש גם אמת...
ואת הכי מקסימה, הכי תומכת.
והוא הכי שותק, הכי אדיש.
נו, הוא לא באמת אדיש... הוא פשוט לא יודע איך לומר לך.
את לא חייבת לשמוע את שלושת המילים האלה כל הזמן, אני יודעת...
לפעמים מספיק רק לראות מה שהוא משדר, או איך שהוא מתנהג. מה
עושים כשהוא לא מתנהג ככה? אני לא באמת יודעת.
הרי כולם אומרים לכם שאתם נראים טוב ביחד, שאתם זוג מושלם...
ואת פשוט מחייכת, מודה לכולם על המחמאות ומביטה בו. את לא רואה
כלום. את לא בטוחה מה הסיבה - אולי הוא לא רוצה שתראי, אולי
הוא לא יודע איך להראות ואולי הוא סתם לא מרגיש כלום.
זה אפשרי? אפשרי שבנאדם לא מרגיש כלום? תלוי את מי את שואלת.
מה זה חשוב? העיקר שאתם ביחד. העיקר שמי שאת אוהבת איתך. מה זה
חשוב מה הם אומרים?
לפעמים את רוצה לצרוח, להסביר להם שזה לא כמו שנראה... שהוא לא
מושלם וגם את לא...
והוא? שותק.
את לא רוצה להציק לו. יש אנשים שהם שתקנים מטבעם. אבל כל מה
שמתחשק לך לעשות זה לחבק אותו ולנער אותו חזק, לבכות ולצעוק
'תן לי משהו, משהו להיאחז בו, לכל הרוחות.' הוא יבהל, נכון?
זה לא שאת כזאת פטפטנית, אבל את מדברת על מה שמפריע לך, או על
מה שטוב לך... את אוהבת לשתף אנשים במה שאת מרגישה, אבל את
יודעת שלא כולם ככה...
את מתחילה לשמור דברים בבטן. לאט לאט את הופכת שתקנית כמוהו,
ומתחילה לאבד את עצמך. ואת אוגרת, ואוגרת, מתוך ידיעה ברורה
שיום אחד הכל יתפוצץ. את הידיעה הזאת את מעדיפה להכחיש בתוכך,
למרות שאת יודעת שהיא נכונה.
והנה, עכשיו שניכם שותקים לכם. מביטים אחד בשני ושותקים. כמו
שני אילמים.
השתיקה יפה לכם?
והנה, יום אחד, דווקא הוא זה ששובר את השתיקה. הוא ניגש אלייך
ולוחש לך בשקט שהוא כבר לא אוהב.
ואת שותקת. כי התרגלת כל כך לשתוק, שהשתיקה לא מפריעה לך
יותר.
וכל מה שמתחשק לך לומר 'עכשיו אתה מתחיל לדבר?'