הם לא זוכרים.
אבל היא לא תשכח.
את אותו הלב,
את הנר שדעך.
הלב, שאהב, שהרגיש, ששמח.
כן,
הלב הנהדר שממנה נלקח.
בלילות היא חולמת,
על אותו הלב
שאבד והשאיר מקום ריק,
עם כאב.
הם עדיין אינם מרגישים.
אבל בעצם
כמו כל האחרים,
היא כבר מתה ונרקבה מבפנים.
בלי אותו חופש, והלב שנדם,
היא רק אובדת
וכבר לא אותו בן אדם.
אבל,
כל עוד היא זוכרת
יש עוד תקווה,
שהיא תשווה להרגיש,
את ליבה פועם בדממה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.