מתחילים בזמזום.
כה מעודן ולא מורגש, ואז
מתיחות חשמלית מלהטת בחוט חי
עליו אני בובה, רוקדת ואלס עם גחמותיי.
לכל הכיוונים אני נפתחת, ויורה
וברצותי אני כשמש מבהיקה
מיליקליעים כנחיל צרעות
שלוחות למטרה
שהיא - לשבות כל לב,
(כל לב שהוא, הרי
עולם ומלואו).
איני רוצה להתאכזר,
(הו לא)
רק להיות
כנערת קרקס זוהרת
על גב סוס דוהר.
וככזו, לדעת: כשכולם הולכים
לתוך דממת הערב החובקת
כל
גיצי הזיקוקין נעזבים ו
דועכים בשקט. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.