ארי עמית / עתות |
כמו שמש הניצבת בתחילה של יום
מסיר לאט לאט מהחושך
עד שהאור חזק מדי
עת אדם אל בחרותו ניגש
בוחן הוא את כל אשר ידע
הולך את הארץ ומחבקה
ולומד את כוח האדמה
עת אדם בעת סופה
אוהב הוא את חייו פתאום
מוקיר כל רגע כל דקה
נאחז בכל תקווה
עת אדם בעת זיקנה
מבין הוא את שלא ידע
אולם זה מאוחר מדי
ולעולם בליבו חרטה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|