[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מאיה בן ציון
/
מעצר שווא

מעצר שוא


"גברתי אני מבקשת להגיד משהו"  
אמרתי לעבר השופטת בעמדי על דוכן העדים
"גברת בר שיר את תדברי כשיפנו אלייך"
סיננה השופטת מבלי להביט בי , אני זוכרת שהבטתי בה
במבט מתחנן רציתי לספר לה  איך הבנק פירק לי את העסק,
איך הוא עיקל את כל הנכסים, איך השאירו אותי חסרת כל .
רציתי להגיד לה, שעם תחילת המערכה שלהם נגדי הצעתי להם הצעות
למכור חלק מן הנכסים לכסות את החוב , רציתי להגיד לה שהערב
העיקרי, הלקוח החשוב שלנו, רצה לקנות את הנכסים שברשותו
בשווים המלא ולכסות מחצית  מן החוב  ואיך שהמנהל של הסניף לא
הסכים, איך עורכת הדין של הבנק לא רצתה להקשיב לנו,
איך שבקור רוח, בחוסר רגישות, הביטה בנו בעיני דג ואמרה לא
מקובל
על הבנק, אנחנו ממשיכים בהליכי המכירה.
וכך בסערה הרסה את מפעל חיי, עשרים שנות עבודה של שני אנשים
חרוצים, שלי ושל בעלי ושל עוד הרבה אנשים שהאמינו בנו וראו את
החשיבה המקורית הכח היצרתי החריצות והנחישות.
ניצלה הסכמים  שבהם סעיפים מפלים לטובת הבנק  , חתכה הרסה
הכל.
לא עניין אותה כלום. כולל הנחישות שלי ללכת עד הסוף עד לגלוי
האמת כולה.
וזה מה שרציתי להגיד לשופטת.
אך זו בידעה שעורכת הדין של הבנק, היא בעצמה אשת שופט בודאי לא
תשקר לה לעולם.
היא האמינה לכל מילה שלה, לא ניסתה לברר דבר וחצי דבר ממה
שאמרתי לא שאלה לא הקשיבה, היתה עסוקה בניירות שלה ולא הביטה
ולוא פעם אחת לעיני , לתחינתי.
חיי היו בידיה של אותה שופטת יפה ומטופחת.
ואני שוב כאילו לא שמעתי את הגערה שלה. בחוסר המורא שתמון בי
בשל היותי מן האוטסידרית כזו שלא מודעת לסכנות אומרת לה  שוב:
"גבירתי בבקשה אני רוצה להגיד לך משהו , אני לא חייבת את הכסף
הזה
אני לא חייבת". התעקשתי.
"תשמעי " אמרה  לי  בהרמת קול מעטה " לא מעניין אותי מה יש לך
להגיד
אם תמשיכי להפריע אשלח אותך למעצר"
שתקתי
"ובכל זאת"
הביטה לעבר עורכת הדין הגברת פז ושאלה
" כמה היא חייבת?"
על הצג של המחשב ראתה בברור  שסכום החוב הוא מליון וחצי ש"ח
היא לא היתה צריכה לשאול אבל כנראה שאיך שאמרתי את הדברים בכל
זאת התעוררה בה איזו שהיא סקרנות וגרמה לה לפקפק .
" אהה, ארבע מאות אלף " ענתה לה עורכת הדין פז
" טוב" אמרה הגברת אבולאפיה הנידה ראש והרימה כף יד כאומרת
'עדיין סכום ניכר'
"ואיך את מתכוונת לשלם את החוב הזה גברת בר-שלום"
פנתה לעברי.
" גבריתי אני רוצה לשלם רק מה שאני חייבת, אני מבקשת שגברתי
תורה
לבדוק את החשבון "
"גברת בר שלום את שמעת את חייבת ארבע מאות אלף שקל  "
"אני לא יודעת כמה אני חייבת החשבון לא נכון אולי אני חייבת
יותר
אולי אני חייבת פחות - אני מבקשת לבדוק את החשבון  אפשר לבדוק
גברתי
אני מבקשת שתורי לבדוק את החשבון "
"גברת בר שלום אם לא תפסיקי אני האעצור אותך"
השופטת החלה לאבד את סבלנותה כלפי.
השעה היתה מאוחרת.
זה היה באולם הדיונים של ראש ההוצל"פ.
האור באולם היה מועט אני זוכרת שהיה מן חושך מעיק .
היינו אני,  השופטת גברת אבולאפיה, עורכת הדין פז ועוד איזה
שני חייבים שישבו בספסלים האחוריים והיו הקהל להצגה .
הגברת אבולאפיה אשה יפה ומטופחת הכתיבה לכתבנית, את החלטתה.
הגברת פז עמדה שם והמשיכה בקול חד גוני לספר לה על מעללי במשך
השנים
ועל איך שאני מסרבת לשלם.
ואני כל כמה שניות מוסיפה
"תספרי לה שעל חוב של מאתיים אלף שח כבר קיבלת שבע מאות אלף
שח"
והגברת אבולעפיה מסתכלת לעברי :
"גברת בר שיר תפסיקי לדבר, לא קיבלת ממני רשות לדבר את יודעת
שאני יכולה לעצור אותך"
"סליחה אמרתי" לה ושתקתי , וגברת פז ממשיכה לספר איך הוריתי
ללקוח
לא לשחרר רכוש מעוקל.
"ספרי לה גם כמה הוא שילם לך בסוף  עבור הערבות שלו, ספרי לה"
"שיתקי!!! "
הרימה גברת אבולאפיה את קולה מבלי להרים את עיניה מן הניירות
.
" אני לא יכולה לדבר ככה "
אמרה גברת פז בקול מתחנחן לעבר השופטת שהביטה לעברה
וראיתי בעיניים שלה חיוך, ראיתי ניד של שריר על לחייה
כאילו אמרה 'אל תדאגי ידידתי אני כבר אטפל בה' .
חמתי בערה בי.
ראיתי איך שתי נשים כוחניות חזקות בעלות תפקיד מנצלות את
מעמדן
מולי,, כאילו אני כלום או לא מישהו, או אפילו משהו.
אני  נירה בר שיר שלא מפחדת  מכלום, שעומדת באומץ מול כל
התלאות,
לא נופלת ברוחי, לא מאבדת את שפיותי, לא יורדת לעולם למעשים לא
אתיים. עומדת שם ומרגישה ששתים אלה מבטלות אותי, מדברות מעל
ראשי,
קובעות את גורלי וגורל משפחתי, מבלי לשמוע אותי מבלי להקשיב
מבלי לבדוק .            
וממשיכה גברת פז, שמזה שנים אני מסרבת לשלם ולפי הפסיקה אני
חייבת
ולא משנה חשבון הבנק מה שמשנה זה הפסק דין.
"אבל גברתי " אני אומרת שילמתי הכל  מכרו לי רכוש ערבים העבירו
כסף
לקוחות החזירו חובות הכל שולם  צריך לבדוק, יש  חיובי  סרק"
"תשתקייי"
הרימה גברת אבולעפיה את עיניה וצרחה
את הצליל הזה שמעתי כבר פעם  לפני שנתיים כשעוד ניהלתי עסקים
גדולים
לפני שגברת פז פלשה לחיי ,
גברת אבולעפיה היא רעיתו של מר אבולעפיה מנכ"ל חברת היבוא שהיה
הספק הראשי של העסק שלי-
גבר יפה בשנות החמשים לחייו מבוגר ממני בעשר שנים שבכל פעם
שהייתי
נכנסת אליו לחדר הוא היה מביט בי בעיניים מצועפות , תמיד זכר
שאת השמלה הזו כבר ראה ואת זו לא ראה, תמיד קם לכבודי, היה
מחייך
באחת הפעמים שישבתי איתו לאיזה עניין אשתו טלפנה,
והצעקות ששמעתי - שכן הוא נאלץ  להרחיק את השפורפרת מן האוזן-
היו כל כך מעליבות וכל כך בוטות .
תמיד ישבתי מולו ועשיתי עצמי כלא  מבינה את מבטיו העוגבים,
שהחמיאו לי לא אכחיש, אך התעלמתי, הוא לא עניין אותי ולא מצא
חן בעיני במיוחד,
ובכל זאת היו לנו קשרי עבודה ואני בדרך כלל משתדלת לא לערב
בין הדברים.
ה"תשתקי" הקפיץ אותי לא יכולתי יותר לעמוד מול הבוטות הזו מול
האלימות הזו .
"גברתי למה את צועקת עלי "
" אני אצעק כמה שאני רוצה אני לא שואלת אותך חצופה שכמוך - את
לא תגידי לי איך לנהל את הדיון שלי פה אני אצעק וזהו"!!!
"עכשיו אני מבינה למה בעלך רוצה כל הזמן לזיין אותי"
אמרתי
שקט שרר באולם בבת אחת.
גברת פז פערה פה, הקלדנית קפאה במקומה,
וכבוד השופטת גברת אבולעפיה  הביטה בי  ואמרה  בשקט מבלי לאבד

את אשתונותיה,
"את יודעת איפה תישני הלילה גברת בר שיר "
" כן גברתי, ואני גם יודעת איפה את לא תשני יותר באף לילה"
השוטר שנכנס לאולם דקה לאחר מכן,
לקח אותי לחדר המעצרים.  

מאיה בן ציון 16.6.2001







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
דו-מיניות
מכפילה את
הסיכויים להשיג
דייט בסופשבוע.



וודי אלן


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/9/07 23:21
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מאיה בן ציון

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה