מיה תמיד ניסתה להקשיב לים. טוב, נו. לא תמיד. רק מאז שיוני
שיחק אותה דפוק בחוף, ככה בצחוק.
יוני אמר באותו לילה המון שטויות, מלא. האמת היא שאולי לא מלא.
מיה לא זוכרת. מיה הייתה קצת שיכורה, כמו תמיד. היא רק זכרה
שיוני אמר המון שטויות, אתם יודעים, נו. יוני כזה. רק שטויות
יש לו בראש.
אבל שטות אחת מיה כן זכרה; היא זכרה שיוני פלט איזה סוד שרק
מיכל ידעה והיא זכרה גם שהיא, מיה, ניסתה לחלץ ממנו בכוח ממי
הוא שמע את זה כי אין מצב שמיכל תספר לו את זה, נכון?
אז יוני, השטותניק הזה, ניסה להתחמק ואמר ש"ים גדול לחש לו".
כזה יוני, לוקח כל מיני ביטויים מפורסמים או משפטים שכאלו
ומשנה אותם כל הזמן, "ככה אני נשאר מקורי" הוא אומר.
מיה זוכרת את הריב שהיה להם. היא הייתה עצבנית הוא שטותניק
כהרגלו:
-"יוני, אני לא צוחקת איתך. מי סיפר לך את זה?"
-"נו, מיה. תפסיקי להיות כבדה כבר, זה הים סיפר לי, אמרתי
לך."
מיה זכרה גם שהויכוח נמרח שעות. היא לחצה והוא לא נכנע.
-"מיה, זה הים. תהיי בשקט ותקשיבי. אני אומר לך. הים לוחש לי
הכל, אם תקשיבי הוא יספר גם לך!"
יוני תמיד הצליח להתחמק מריב באיזה משפט מחץ מטומטם שלאף אחד
לא היה כח להגיב עליו. הוא תמיד ידע שאם הוא יחייך ויגמור את
הריב בבלבול אז אחרי כמה שעות כבר לא יוכלו לכעוס עליו והעניין
ישכח במהרה.
טוב, נו. זה באמת תמיד עבד. מן הסתם זה היה עובד גם הפעם... אם
מיה לא הייתה עוזבת בעצבים בהצהרות עד סוף העולם שהיא בחיים,
אבל בחיים לא תדבר יותר עם יוני ומיכל.

מיה זוכרת טוב את הריב הזה כי זה היה הריב האחרון שלה עם
יוני.

בעצם, זה היה הפעם האחרונה שהיא שמעה את יוני בכלל.
מיה חזרה מיד בבוקר הבייתה אחרי שכל החשק מאתמול נעלם ויוני
נשאר עם כל החבר'ה. רק מאוחר בבוקר שלמחרת היא קיבלה שיחה
מקוטעת על משהו שיוני וחברים שלו לקחו משהו שאחד החבר'ה סידר
ויוני רץ למים ואף אחד לא שם לב.
רק לפנות בוקר מישהו הבין שמשהו בכלל לא בסדר ומוקדם בבוקר
מצאו אותו.

עברו מאז... כמה? שנתיים? כן, שנתיים וארבע חודשים. בדיוק.
בגלל זה מיה עכשיו פה, בחוף.
מיה משתדלת לבוא כמעט כל חודשיים, אולי חודש. מאז עבר הרבה
וכולם התבגרו, ויוני? יוני נשאר רק סמל מהתקופה המשוגעת ההיא,
אבל מיה מפחדת לאבד את הזיכרון אז היא נאחזת בו חזק.
היא מבקרת בחוף, בלילה ומקשיבה. מנסה להקשיב. מיה תמיד שומעת
רק את הגלים ופעם היא דמיינה שאולי היא שמעה יותר, אבל היא לא
הצליחה להבין.
כולם חושבים שמיה משוגעת, שמשהו נדפק אצלה בראש מאז שיוני...
מאז מה שקרה. אבל הם נותנים לה ללכת לשם כי תמיד מיה חוזרת כמו
חדשה.לפחות עד הביקור הבא. אבל מיה לא משוגעת והיא אף פעם לא
הייתה...
מיה זוכרת עוד משהו- מיה זוכרת את המבט שהיה ליוני שהוא גילה
לה על הים; יוני היה כ"כ רציני והמבט שלו היה מנותק לרגע,
כאילו חלק שהיא לא הכירה ביוני מדבר אליה. בגלל זה מיה כ"כ
התעצבנה, ואולי גם כעסה. היא הופתעה מהמבט המפחיד הזה והיא
נבהלה, אז היא הגיבה קשה, קצת כמו ילדה קטנה.
היום מיה יודעת מה היה המבט הזה, זה היה מבט של סוד כמוס- יותר
מזה שהיא גילתה למיכל. זה היה המבט של הסוד של יוני שאמר לה
"לכי לים והוא כבר יגלה לך". מיה עדיין לא יודעת מה הוא אמור
בדיוק לגלות לה אבל היא מחכה, מיה יודעת שיוני לא ישקר לה.