הקרבה הגדולה ביותר שהיתה לך נוטפת עכשיו מהאחיזה המדממת שלך.
את קושרת בחבלים את הנשימות האחרונות ותולה נרות מתקרת הרצונות
הבלתי מושגים שלך.
את יורדת על הברכיים כדי לטפס אל הרצפה ופורסת את עולמך בפני
כל מי שברחו ממנו.
את מראה חלקים פנימיים, ענוגים כמעט לסונטה הזו, ולנוכח האכזבה
את נפערת עוד קצת.
בפעם האחרונה את פותחת עוד אוצרות שגנזת, עכשיו אף אחד כבר לא
ממהר לשבות אותך.
את שובה את עצמך בעליות גג של פחד, מדמיינת שאת זו שהשארת הכל
מאחור.