נעליים כתומות מזכירות לי את אלה.
אני הייתי בת 12 והיא
לא גבוהה במיוחד.
נשאתי אליה עיניים.

(הרבה מזכרות יש לי  מאלה:
כלב זכוכית שחור בגובה של שני סנטימטר
שהחבר שלה קנה לי בבזאר ברמת גן,
שעון עדין מעוטר בפרפרים סגולים וירוקים
שקיבלתי ליום ההולדת ה12,
גלויה עם תמונה של זברה מדנמרק
ומכתב עם סוכריה על מקל שיש בתוכה תולעת.
נעלי ספורט כתומות שהיא בחרה בשבילי
כשהלכנו לחפש לה מעיל -
היא עוזבת לארץ רחוקה וקרה).

ישבתי במטבח הקטן וסיפרתי
על חתולי הרחוב - או שאולי שתקתי כמו
שידעתי היטב לעשות.
אני הייתי בת 12 והיא
לא גבוהה במיוחד,
ואהבתי אותה כמו אחות.
אכלתי תפוז סיני והיא סיפרה לי
על אמא שלה ועל המושב.
הרבה מזכרות היו לי מאלה,
חרוטות מאחורי העינים.
כולן הלכו לאיבוד.

נ.ב
אני בכלל לא אוהבת כתום,
מעולם לא אהבתי.
על פי החישוב אלה צריכה להיות היום בת 35,
אולי נשואה,
אולי גרה במושב סמוך למרכז הארץ,
אולי יש לה מאפייה משלה בדנמרק
בעיר ששכחתי את שמה.
כמו את הפנים