פגשתי בחורה אחת בשם מיכל
כתבתי עליה שיר - שיר בלי משקל
השיער שלה היה כולו מתולתל
עד התחת הוא הגיע  (ולא עד בכלל)
אצלנו הכל הפוך משוגע ומבולבל
היא כל כך רזה ואני קצת עגלגל
היא הגיונית ושפויה ואני קצת מטורלל
היא חכמה - ממש גאון ואני טמבל מטומבל
היא יפה ומטופחת ואני זרוק ומדובלל
היא ציירה אותי בשמן אוחז פטיש ומגל
אבל אני בקושי יודע להדליק נורת חשמל
למרות זאת האהבה פרחה כמו שדה בצל
היא התאימה לי ממש כמו רגל לסנדל
אז טיילנו בחיפה, ירושלים, רמת אפעל
היינו בסיני ורכבנו על גמל
נהננו באשקלונה, בסופר לנד, ובלונה-גל
בלונה פארק בתל אביב עלינו על גלגל
רכבנו על הטוסטוס ופגשנו את סיגל
(האירוע הזה גרם לי להרגיש קצת מתוסכל)
הסתובבנו ביפו וישבנו בנמל
אפילו לא הפריע לנו כשהשפריץ עלינו גל
הוצאתי לה טבעת: "תהיי שלי לעד?"
היא ענתה לי: "לך חפש ת`חברים שלך אלעד!
אם השם שלך לא מתחרז עם השם שלי-מיכל
הסיכויים שלך קלושים - זאת אומרת, אתה יכול לנסות, אבל..."
עם דמעות בעיניים ברחתי לטרמינל
עליתי על צ`רטר דקה 90 של אל על
טיילתי באירופה (אפילו בפורטוגל!)
וכל הבחורות ששם נראו לי כמו מיכל
מרוב דיכאון עליתי על מגדל
וכמו השיר הזה איבדתי שיווי משקל
רק בגלל אחת מתולתלת בשם מיכל