לאיפה נעלמה השמש ?

עיני פקוחות אך חשוכות , איפה השמש ?
לילה ? מבט אל השעון מורה - לא ולא !
אבל בחייך , למה עכשיו ?

למה עכשיו בשש בבוקר , אחרי לילה רווי ומטושטש ,
אני צריך לפתוח את העיניים לקול נקישות חלושות , כאלו שלעולם
לא היו מעירות אותי , ולהבין שחייבים לקום . לקום להציל את
המולדת ; לאלץ רגלי אל מחוץ למיטה הישר לתוך שלולית מים מבשרת
רעות .

איך הגעת לתוך הבית ?! מי נתן את האישור לעניין הזה ? מי פתח
לך את הדלת ?!
שאלות רבות אבל טומנות בתוכן שאלה אחת מטרידה באמת .. (!)
רגע של כנות עצמית מביא אותי למסקנה שכל השאלות הללו , שטויות
במיץ הן ..
הרי במחי סמרטוט אגרש את השלולית מביתי למען לא תחשוב לשוב עוד
..

השאלה האמיתית מקבלת תשובה תוך מבט חטוף ומפוחד החוצה דרך הדלת
.
קיבינימט ! .. (ישמש כדוגמא סולידית לארסנל הקללות המובטח
כמגוון בו השתמשתי)
איזו אכזבה .
התחושות כמעט משתלטות . אני כמעט ונשבר , זועק לאלוהי ההאנג
אובר שיכביד את כאב הראש שלי .
אין מקום לבכיינות ! להתעשת ! לעבודה .

כמובן שהמינוח "לעבודה" יכול להיות גמיש מאוד בשש בבוקר ..

אז זעקות השבר קורעות הלב על מר גורלי תופסות מקומן בחדר
ההמתנה למספר דקות .. בן אדם צריך להתעורר .
לוחץ על הקומקום ; הוא עצמו ממש לא מתרשם משינוי סדר היום  ,
שהחלטתי להכתיב לו דווקא ביום ראשון אחרי החג; אחרי מתיחת
תרמוסטטים קלה נאות החפץ החצוף ותוך נהמת "בן זונה" מתחיל
להכין לי את הקפה .

עכשיו צריך ללכת להתמודד עם הבוקר המוקדם מדי של יום ראשון
בשבוע כפי שהוא טבוע בפני .
מראת מקלחת איקאית (מה זאת הקמצנות הזו על עוד חצי מראה ?! )
נותנת לי תמונה עגומה של איש סובל וממורמר ; אחד שנראה כאילו
הוא נמצא בהופעה של פינק פלויד עם אוזניות צווחות בריטני ספירס
על האוזניים מבלי שיוכל להפטר מהן . (לרגע , אני יכול להשבע ,
הופיע בפינת המראה המספר 18 עם פלוס לידו )
שוטף פנים , מנגב ונשען על הכיור בציפייה .
הופה . משתפר . תוך מבט חטוף משתנה שבועת 18 פלוס שלי מקודם
למזמור "מעל 14" ..
הקפה קופץ.
שיט ! כוס - קפה - סוכר ... ידעתי ששכחתי משהו כשהתמזמזתי עם
עצמי כמה שניות , לפני שהחלטתי ללכת לשטוף פנים !
המון קפה , מעט סוכר . שוב להרתיח (אפשר לקרוא לזה "הרתחת
פלגמטים" או "לחיצת משנה" לשמרנים שבנינו ) . צ'יק צק הפעם .
רגע... פתאום מצלצלת לה נורת התשובה הנכונה הראשונה של היום .
עיניים פקוחות שאינן רואות = אין שמש = לא חם = כיף לשתות קפה
רותח על הבוקר !
ממלא את  הכוס עד כמה שניתן (צריך להשאיר מקום לחלב .. אם
הייתי רוצה קפה בלי חלב הייתי שותה קפה שחור ) , שולף חלב
מהמקרר תוך ידיעה שהוא לבטח היה סגור בלילה (פיתחתי מנהג בדיקה
לאחר כמה תקלות בנושא) , מריח כמובן . טרי ! .
יש קפה .
אין קפה . היה תענוג .

לעבודה !! אין זמן !!
כוס לכיור ומייד חולץ רגלי החוצה בסערה . אוי אבוי .
ראשית (לפני האוי וווי ) בשורה משמחת  . הכל עומד שריר ואיתן
.
חבלים מתוחים ומוטות ניצבים .
עכשיו , אחרי חיוך קטן של ניצחון , רץ לצינורות העמוסים שניקוו
ומתחיל בהליכת כניעה עם הידיים למעלה , למען התרצות המים
ונטישתם את הגג שלי .( מה קרה לחבל על כל טיפה לעזאזל ? איפה
החבר'ה האלו כשבאמת צריך אותם !)
העבודה די קלה למען האמת .. המים מתרצים לאחר שמבחינים בשעה
המוקדמת , מתנצלים ומפנים את הגג ביתר קלות .
הגשם לא פוסק . אני מסתכל סביב ובוחן את נזקי הסערה .
המרזב מהגג העליון לא אכזב . הוא פעל כמו שעון שוויצרי ודלף
בדיוק אל רצפת הגג שלי . מפתיע הא .. למי אכפת בכלל שהגרגר
הקטן ביותר בגג העליון אמור לסתום אותו ? את מי מעניין שזה
בדיוק מה שיקרה ברגע שארכיב את צינור ההארכה שאני מתכנן ?
אז הרצפה רטובה . סו וואט . לא הזיק לכלום בינתיים .
סיור כולל ומירשם נזקים די מקיף מלמד אותי שאסור להשאיר אמצעים
חשמליים מחוץ למחסה (לא אפרט . מביך ו.. אולי הם עוד יעבדו .
מי יודע .) , כדאי לקפל את השטיח שמחוץ למחסה (בעוד שנה בערך ,
כשייתייבש ויהיה אפשר להרים אותו) וכמובן - המחסה זקוק לשיפוץ
רציני . ככה אי אפשר יהיה לעבור את החורף.
אני ניגש לקצה הגג , אל מול הרחוב , ונשען מעבר למעקה לצפות
מערבה ולראות מה צפוי .
חיוך גדול עולה על שפתיי . מהרגעים בהם פשוט מחייכים באושר גם
כשנמצאים לבד לבד .
שמיים כחולים כהים בתוך מסך של גשם עבה וברור על נופה של שדרת
רוטשילד הירוקה ובין בניניה של ת"א בבוקר ; התמונה הפסטורלית
הזו בליווי קשת בענן , כאילו צויר במכחול על השמיים הכחולים
כהים
כ"כ .
זרחתי .
בהיתי בתמונה כמה שניות משמעותיות , התעצלתי להביא מצלמה כי
"היא בין כה לא תצלם את זה כמו שצריך" (אהה) , תוך חיוך גדול
מרוח על פני .
חיובי . הכל חייב להיות חיובי מעכשיו .
הסתכלתי אחורה , למעלה ולמטה . הגג נראה שונה מלפני כמה דקות
.
אמנם המים עדיין מכסים את הרצפה , אמנם מה שרטוב עדיין רטוב
(בואו לא נקרא לילד "חשמל" בשמו מעכשיו..) , אמנם הבעיה עדיין
צריכה להיפתר . הרבה אמנמים , אבל.
אבל - הגג עדיין עומד .
אבל - הצינורות כבר נקיים ממים וכנראה ספגו מטחים נכבדים לפני
שאגרו דבשות .
אבל - הדברים יבשים סה"כ , פרט לחפצים שוליים ,שהיו זרוקים על
הרצפה ונתונים לשפטי מי המרזב מהגג העליון , ולכל ששהו מחוץ
למחסה (ללא פירוט..)

איזה יופי ! השמש החליטה לסיים את הפארסה ולבוא לעזרתו של אחד
מנתיניה הנאמנים .
עכשיו מגיעים ? שולח תלונת מירמור כלפי החמה הקופחת .
"אני ממש מקצצת במשמרות עכשיו , מתחילים הלימודים"  עונה לי
השמש בחצי התנצלות .
"תגיד תודה שהחלטתי לבוא מהר , אם זה לא היה אתה בחיים לא
הייתי מוציאה את עצמי מהירדניים בשעה כזו. ותתקן את הצילייה!
"
התנצלתי וברכתי על נוכחותה . התחנפתי והתרפסתי תוך התמתחות של
שביעות רצון ומצמוץ שמחה למגע קרני שמש , כאילו לא אך אתמול
חשתי חומן בים .
נשארה לה השמש ; מאירה , מחממת ומייבשת .

חשבתי לי לרגע ללכת לישון שוב . לרגע אחד .
התשובה לתהייה לא איחרה לבוא .
"שמש ? מה... לאיפה את הולכת ?"
"מצטערת , יש לי איזה משהו קטן לעשות . אנסה לחזור מהר "
אני יכול להישבע שראיתי אותה חוזרת בחזרה מזרחה לאיזה ירדני
חובב שמש חנפן .
נעלמה לה .

"אדון ענן .. שמע ... אפשר להגיע לאיזה סידור" סיננתי תוך שאני
מתאר לעצמי את הרע מכל מתרחש על הגג שלי .
מלמל משהו לא ברור האדון (בטח בעננית ... לא דובר את השפה ...
לא יודע ) , זרק כמה טיפות סמליות והמשיך לשבת לו בהיכון .
תופס לו את כסה של השמש .
יכול להיות שהשמש זרקה מילה או שהקשת בענן נתן את הטון לכך ,
לא ממש ברור לי .
מה שכן ודאי , מעל לכל ספק , הוא שזו הייתה רק יריית הפתיחה .

השמש אולי תקפוץ לבקר מפעם לפעם ; אולי קשת בענן ייצבע בשמיים
לעיתים , אך הנה מתחילה לה תקופת שלטון ענן .
אני נשאר ער בסוף . . עומד לי על המשמר למקרה שענן יישלח מאמץ
שני .