ממיסה את החומות שמקיפות לי את הלב
חומות של קור וקיפאון שמדחיקות את הכאב.
פותחת את השער, מסמנת את הכניסה
מנקה את הראש.
או לפחות מנסה...
מסתכלת לעתיד, לא סוטה לאחור
מבטי פונה למעלה, מסתנוורת מהאור
מאושרת מתמיד, עם השמש זורחת
כמו פרחים בזמן שקיעה, מלבלבת ופורחת...
סולחת לכם, על כל מה שעשיתם לי
וחשוב יותר מכל - גם סולחת לעצמי...
את המשפט "אין אנשים רעים, יש אנשים שרע להם", מכניסה עמוק
לתודעה
הכל קרה ברגע של חולשה - עכשיו אני החזקה!
במה שרוצה להשיג, אך ורק מתמקדת
מחליטה להשתחרר, לא מפחדת...
מבינה שציפיות מזמנות את התוצאות
המחשבות את הרגשות, הרגשות את הפעולות.
חבל שלא הבנתי את זה, קודם לכן
שהכל בראש שלי, ושכדאי להסתכן
כל כישלון יכול להפוך, במהרה להצלחה
הכי חשוב ללמוד ולא לחזור בחזרה...
אבל מזל שהבנתי זאת, לפניי שמאוחר
עכשיו כשיש לי הזדמנות, עוד לשנות את המחר
חיים רק פעם אחת - חבל לבזבז את הזמן על שטויות
כי בלי לקחת סיכונים, רק מפסידים את החוויות...
הכל תלוי בבחירה, לכל אדם יש את הכח
להתמודד הפחדים,
להתגבר ולא לברוח... |