היא הייתה האישה הכי יפה בעולם. אותה אני הכי אוהב ואותה אני
הכי מעריץ.
היא אישה גדולה עם הרבה חוכמה שיודעת לתת ולהעניק מכל הלב. אחת
ויחידה.
אותו שנאתי. מהפעם הראשונה שראיתי אותו,לא אהבתי אותו.
תמיד שראיתי אותם ביחד הייתי מסובב את הראש לוקח את הרגליים
והולך. לא יכולתי. הייתי רואה את שפתיה החושניות נושקות לשפתיו
הגסות. למה??? למה היא עושה את זה? אני לא מספיק לה? אני לא
מבין!!!
עכשיו הם נכנסים לחדר השינה וסוגרים אחריהם את הדלת.  מה הוא
עושה לה שם?! למה היא צועקת?!
"לללללללללללללאאאאאאאא!!! די, תעזוב אותה"! אני רץ לחדר ולוקח
את מחבט הבייסבול שהיא קנתה לי לחג. פותח את הדלת ונכנס לחדר
השינה.
אני רואה אותו שוכב מעליה, גוחן, והיא נאנקת תחתיו. אני רץ
אליו. הוא מופתע, מסובב את הראש, בום! דם נשפך על המיטה
ועליה.האישה שאני הכי אוהב. אני מחבק אותה, כולה רועדת "די
אמא, אל תדאגי. עכשיו את שוב רק שלי"!