"לא".
"כן".
"למה"?
עיוויתי את פניי, היה בהן קצת גועל.
הסתכלתי על טבלת השוקולד, היא נראית כל כך טעימה, היא זועקת
שאוכל אותה. מה רע בקצת שומן? שלא יכאב כשאפול על הריצפה.
"הולכים לים בעוד שבוע, אתה לא תצעד כשאתה רוטט כמו טלפון
סלולארי".
"אחרי ההנאה אצא לריצה, אשרוף את הכל".
"אתה יודע שלא תעשה את זה, אתה יודע שתתעצל".
תבוסה.
"חיים רק פעם אחת אתה יודע. אני רוצה שוקולד, מה אם אמות
מחר"?
"זה יהיה בגלל השוקולד".
"אתה רע, אני כבר לא אוהב אותך".
"אתה לא תאהב אותי אם אשמין עוד".
"אני מקבל אותך כמו שאתה".
"לא אתה לא, אתה מתחרט אחרי זה, המון".
שוב תבוסה.
"יש לי חלק בהחלטות, אתה לא שולט על הכל".
"אני יותר הגיוני, אתה פועל לפי הרגש - אני פועל לפי הראש".
"עדיף לבכות מאשר להיות קר כמו רובוט".
"לא אמרתי שרגש זה רע. לפעמים רגש יכול לתעתע, בגלל רגש אפשר
למות".
"והרבה יותר בגלל הראש".
תבוסה, מהצד השני.
"אז מה נעשה עכשיו"?
"הפעולה חייבת להיות לעיסה"?
"אני שונא אותך".
"אתה תאהב אותי שלא תרטוט. אתה תאהב אותי כשלא תתבייש להוריד
את החולצה".
"אני הולך לישון".
"אני הולך לזרוק את השוקולד לפח".