אני רוצה לבשר לך שאת האשמה היחידה במה שקורה בי. לא ניו יורק,
לא עבודה, לא חברים, לא משפחה. את ואת בלבד. שינית אותי לאדם
אחר. לאדם שונה שהוא לא אני האמיתי. הפכת את העולם שלי למשהו
שלא היה מעולם. לדבר אחר, מוזר, מיותר. עשיתי בי סיבובים,
ביצעת בי ניתוחים. לקחת את כל התוצאות שהעלו לך בסקירה, ביצעת
בי אלפי מעשים שונים ומשונים שגרמו לי להרבה מאוד חומרי
חילופים פנימיים ועכשיו אני לא אני. כשאני מסתכל במראה אני
נראה אותו הדבר, אבל בפנים אני נפש אחרת לגמרי.

בבקרים הישנים הייתי קם בבוקר מדוכדך, מצחצח שיניים מהרגל, לא
אוכל כי אני שונא לאכול בבוקר ומתלבש כמו קבצן . למה עכשיו אני
צריך לקום עם חיוך כי אני עוד חושב עלייך מהחלום בלילה, לצחצח
שיניים בשביל שיהיו יפות, לבנות ומבריקות לטעמך, לאכול 2
פרוסות של לחם מחיטה מלאה עם גבינה ועגבניה בלי מלח על מנת
לחיות חיים ארוכים לצידך, ולהמשיך להתלבש כמו קבצן כי בעינייך
טבעי זה הכי סקסי? בגלל שאני אוהב אותך? בגלל שכל חיי חיפשתי
את המנגינה ועכשיו מצאתי גם את השיר?

השמש של פעם לא הייתה כל כך בוהקת כמו שהיא כיום. השמש הייתה
שמש רגילה. זורחת במזרח, צהובה וחמה לכל אורך היום, שוקעת
במערב. זהו. שמש רגילה. אבל לא! היום היא זורחת לה בבוקר,
חיננית ויפת תואר. קורצת לי עם העיניים ומרביצה בי חיוכים.
בדמדומים היא שוקעת לה אדומה ומרהיבה ואפילו אומרת לי לילה טוב
בשקט בלי שאף אחד ישמע. אז בבקשה, עם כל הכבוד שהאשמה פה
עלייך, אני רוצה שהשמש תחזור להיות רגילה. איך זה יכול להיות
שהחום והאהבה שאת מעניקה לי שינו את השמש הרגילה שלי?!
מה עם הכוכבים? נראה לך שהם ישארו לבנים וקטנים כשאני מאוהב עד
אין סוף היקום. לא ולא. הם גדולים, יפים ואורם נראה כמו מיליון
משאלות ליבם של מאוהבים. מאוהבים כמוני. מלאי אי הבנה כמוני.
כן כן, הכל בגללך.

את חושבת שזה הכל? ובכן את טועה ובגדול. עד שאת הגעת הייתי
שפוי בדעתי, וכעת אני מדמיין דברים שאולי אני לא יודע אם הם
כלל שם. אמש דפק אצלי בדלת אחד שטען שהוא מלאך שנשלח ישירות על
ידי את יודעת מי, ואמר: "היי, אחי. אני מצטער להפריע לך פה
בבית, אבל משום מה אתה לא זמין בפלאפון. בכל אופן, רק רציתי
להגיד לך שזאת האחת. כן כן, גבר. זאת שלא יוצאת לך מהראש. אז
היא האחת שנולדת בשבילה וכל שאר החרטה שאייל גולן שר בשירי
אהבה שלו. תלך על זה. היא בשבילך", ואז פוף, נעלם לי מול
העיניים. היית מאמינה? יותר גרוע מזה, ששבוע לפני כן חתולה
למטה ברחוב יללה את "יש לי חברה" של טיפקס, בזמן שניסיתי
להירדם!

לכן, בהזדמנות זו, אני רוצה לבקש ממך לצאת לי מהראש. את נמצאת
שם הרבה מעבר לכמות שאדם בריא מסוגל לחשוב על בחירת ליבו.
ברחוב שאני פונה ימינה, שם את עומדת מולי קוראת עיתון. שאני
פונה שמאלה את יושבת בבית קפה עם חברות. אי אפשר להחזיר דברים
כמו שהם היו פעם? שאני אהיה אדם רגיל, מלנכולי וטיפוסי. לא אדם
שחי על ענן ורוד עם חיוך לא אופייני. האם בקשתי גדולה מידי?

אז אני מקווה שצובט לך קצת בלב על כך שאני אדם טוב יותר.
שבגללך החיים שלי נראים שלמים. שבאשמתך הימים שלי מאושרים,
בשאיפה שכל יום ימשך לנצח. שרק בגלל שאת איתי, אז אני רוצה
להיות טוב לאחרים. שבגללך אני פונה לעתיד בלי לפחד, כי אני
יודע שאת תומכת בי מהצד. שבאשמתך לאוכל שאני אוכל יש טעם כמו
שלא טעמתי מימי, שכל שיר שאני שומע ברדיו נשמע כמו שיר אהבה,
שכל ריח שאני מריח דומה לבושם שאת שמה לפני יציאה. שבאשמתך
הבקרים שלי נהפכו על סדרם והשמש והכוכבים יפים יותר מאי פעם.
שבגללך חתולים שרים לי ומלאכים דופקים לי על הדלת.

זה מה שאת עושה לי כל יום ויום.
אני אדם מאוהב, שמח, שונה לטובה והכל באשמתך. אני מעריך אותך
על זה ומודה כל שניה ושניה שנכנסת לחיי. אז מה אם אני קצת
קוטר?