כשהדבר הזה בינינו מתחיל להתמוסס
אני מנסה לתפוס חלקיקים קטנים של "אנחנו"
בשארית העקשנות שבי
לאחוז בכמה זיכרונות
או מילים יפות

אני יודעת שהסוף קרב
אולי רק כי הזמן עובר
אולי כי זה ברור שאתה תפרוש לפניי
אני אומרת לך משפט שלא אמרתי לך אף פעם
דווקא ברגע שאני הכי פחות מאמינה בו
חשבתי עליו כל כך הרבה
שהוא יצא כבר מעצמו
אולי כדי להאמין בו יותר
אולי מתוך תקווה שזה ישנה משהו
אי אפשר להאשים אותי שאני מנסה
ואולי אין בכלל מילים שיוכלו לשנות את המצב הזה
מה כבר אפשר להגיד
כדי להחזיר לחיים את מה שכבר התכלה

מה כבר אפשר לעשות
כשאני מסתכלת על משהו
שאני יודעת שאני עומדת לאבד
ושלא אעמוד כל כך קרוב אליו יותר
שעוד כמה שניות הוא יסתובב ללכת
ויש חנק בגרון ממילים שלא יוצאות
ונזילה של רגשות צפים

רק אל תסתכל עליי במבט הזה
ברגעים האחרונים שלנו
זה מבט שכובל אותי אליך
ואולי יש מילים שישאירו אותך כאן
רגשות שעוד לא תורגמו והופנמו על ידך
וזה הסוף שלנו, אני יודעת

הזמן ישכיח את המבט שלך
ותמיד יהיו מילים בינינו שעוד לא נאמרו

ובסופו של דבר
אני אפילו לא מנסה לגרום לך להישאר.