רצחתי אותה,חשבתי שזה הגיע לי. השקט סרר במקום אך אני עדיין
שמעתי איך העלים שבחוץ צווחים לי,מחכים שאקפוץ דרך אחלון.
אפול, בלי רגע אחד של השממה הדוקרת אותי.



כשנכנסתי דרך הדלת של הבית הנטוש,לאחד החדרים,היא לפתע הפנתה
את מבטה אלי. בבהלה היא רותקה למקום,נסוגה בכל רגע ורגע שעבר,
לכל עבר,רחוק משם. הרבה היא לא זזה מאותו מקום,למען האמת,באותו
מקום היא נקברה תחת הרצפות הלבנות,צבועות באדום המר של
דמה,שחלחל עם הזמן אליה חזרה,נקרש בקברה המאולתר.



היו רחשים ששמעתי,כשהשקט נסג ממני. הרוח סבבה אותי מפחד .



הוצאתי על האולר מהכיס שהיה נמוך מהברך ושמעתי את דפיקות לבה
נופלות במן התאבדות לרצפה. כשהתרוממתי,נשימתה נקטעה כסכין
שעברה סביב גרונה.



התקרבתי אליה,היא התחמקה מצד לצד,סביבי,ניסתה לעבור דרך
הדלת,שנסגרה בשניה שנישמתה נעצרה.



חבטתי אותה לדלת, נאנחתי על צווארה כך שלא ראתה את פני. סגרתי
את פיה,עד שהרגשתי את סבב הפחדים שלה שורצים בזעקותיה.



שלפתי את סכין האולר ביד אחת,השמאלית,נעצתי אותה לאט,קודם
בדקירה הראשונה בעור,דרך התמיהה,לכאב,בקו הגובל את הריאות
והבטן. באמצע,שתרגיש את שניהם מחלחלים וטובעים אחד על השני.



תליתי אותה בשתי ידיה,על כל יד חבל שקשר אותה לתקרה,בזויות
שונות. בהזיות שהרגשתי יכולתי להרגיש את כאבה.



לא הדבקתי לה סרט על הפה,אך היא שתקה כך שנשמעו הדמעות קושרות
אותה לא לדבר.

ברגעים כאלו חשתי את דמה הרותח,נשרף באש האי-אלפון והכאב.



הרגעים שהסתכלתי בה נוטפת מכל הדם,כל הדם שטפטף על הרצפה,כל
הדם שנקרש עליה,כל הדם הקרוש על ידי ,כל הדם,כל הדם.



ברגע של יאוש התקרבי אליה,נשקתי את פצעה נוטף הדם,נסחפתי אל
צווארה,מנשק את שפתיה. חתכתי את צווארה. כל חריגה בחתך זכרתי
עד לטירוף.



נשכבתי על הרצפה הלבנה,עליה,עם טעם של כאב דמה. נשכבתי. נשכבתי
עד עלות השחר וקמתי.