ככה היא ספרה לילות, כאילו אף אחד לא יודע, כאילו אף אחד לא
מקשיב. סופרת ולוקחת, טומנת בתוך ארגז, כאילו רק שלה הם. עד
שראיתי שהלילות מתקצרים ושנתי נודדת והייתי שומע אותה סופרת.
אז צעקתי, די, היא נבהלה וחדלה למנות. עכשיו היא כאן מולי,
מקופלת, מכונסת בעניים מבוהלות, אף לא מתבוננת. עכשיו היא
מתנדנדת אוחזת ברגליה ומונה בשקט אחד, אחד ושניים ואני צולל
ונרדם בעירסולי קולה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.