בלילות חתכה בידיה לסמן למלאכים את מסלול הנחיתה. לילה, לילה,
מתאכזבת וחוזרת לסמן, אולי הפעם ישנו את דעתם. הניח את ידיו על
זרועותיה והיא נרעדה, הסירה מבט. בשמיים שחורים, ענן רודף ענן,
היה מביט וממרר בבכי, היא הניחה ידיים מצולקות על כתפיו וחיככה
מסלולי מלאכים בשערו, כמו מזכירה לעצמה את כאביה. אולי תלך
לים, תרכין שם את ראשה ולא תוציא, אבל הים הסוער וגל שרודף לו
גל הזכירו לה את השמיים השחורים ואת מגע כתפיו ולא יכלה עוד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.