מגעים רופפים בין הפנים לחוץ
זה לא נחוץ אבל הלב נוטה לרוץ למקומות בהם דרך כבר ולא הספיק
לנעוץ שיניו
אני יודעת שלא תמיד זה מתבקש לגשת אל האש כדי לחיות דרכה
אך אם אפשר אולי תיתן לי רגע להרגיש אותה דרכך
אולי אוכל לנשום טיפת דמים של אחרונה
טיפת קסמים אולי
כברת דרכים אולי
לשבת אל השכחה לגעת באמתחתך
ניסיתי להבין לאן פניי זה נראה בהן כאילו יותר מדי
כאילו יותר מדי
אז די אני רוצה לרגוע
חשבתי שתמיד אוכל לחיות עם געגוע אבל זה קצת  יותר מדי לגעת.
מבין עיני אני יודעת שעוד כמה לילות ולבי יבקע אל תוך הילות של
שקט אין סופי
זה רק עניין של רגע עד שנבין אחד את השני
עד שאגלה לך מי אני

הולכת סחור-סחור מבלי לזכור דבר נוגעת באור איך לא חשבתי לעצור
להשתדל לזכור.