ערב חמים נהגתי כמנהגי אל מרכז הקניות
וכל שאיפתי אשר נהגתי את עצמי אליה היא לקנות -
ספר, ספרון שירה למעשה, של ליאונרד כהן
כן היהודי החם ששר על עצמו ועל חברתו ועל כולם
ועל איך שאת נורא נאמנה, פרט לאותם רגעים שלרגע וכבר אינם
כמו הלילה שאתמול וזה שלפניו.
נהגתי את עצמי ובעודי כמנהגי רצה גורל נפלו עיני, אורו מעליי
נאטמו אוזני וכשלו ברכי - כמוטטות רגליי
וקרסתי כמגדל קלפים ברוח מולך
ואת, כמנהגך ואולי לא, הצצת מעבר למדף שלצידך
העברת ידך בשערך, והרטטת בי ויברציה כהלם חשמל
שלא כי רצונך בזה או במשיכת תשומת לב
אך בטוחני שלא אני היחיד שדואב
את הכאב שאני כה מתעב ומתפתל דרכי
זה כאב מתוק וכה נעים, חמים ומרתק
והוא בי בהבזק בלונדיני תמיר ותכול עיניים משחק
בחולצה לבנה וג'ינס הדוק הוא מהתל בי כתמיד
אבל המרחק בינינו גדול פי כמה ממרחק מדף ממדפה
או ממרחק רחובותינו במפה
ואני יודע רק שאת גרה בעירי - ולך תדע מה גורל אדם
אולי ממש סמוך לביתי, אולי בקצה השני של העיר
ואני הרי כל-כך צעיר, וזה לי הרי כל-כך נהיר
שעצם דבר אותה פניה, אינה כמנהגי מאלה שנהגתי בהם
כמו אקט פשוט של נהיגה שנהגתי את עצמי איתה אל הקניון
ואף שלא עצמי נהגתי אל הקניון ולא שוטטתי בחניון
ידעתי לייעץ בכך - וגם זה לא דבר של מה בכך
ועכשיו סביב עצמי אני מתפתל, ומחפש מילים לתת בהם תיאור
ולא מוצא ומחפש איזה מין ביאור
ולא כמו ביעור של החמץ אלא ביאור של מין חץ או ריח או מראה
שיזכירך
לא היית לי אהבה ולא נגענו פרט נשיקה על לחי
שזה כמתחייב במפגש מכרים כשהאחת מרחפת והאחד מדחי אל דחי,
נזרק
ואולי זכיתי בחצי-חיבוק ובעיקר זכור לי חצי-חיוך, צחור שיניים
ותכול עיניים
והרי אמרתי כבר שעינייך כחולות, ועודני דש בהם ומושיט ידיים
מאמץ נחיריים, משחרר רגליים, מרפה גפיים ומודה אני אף חלציים,
ובטן
הכל כדי לנוע אחורה כאילו היה הדבר אפשרי, להשיבי למפגש ההוא
שלפני מספר שעות היה ונראה כאילו לפני ימים ושנים במקומות שרק
בזיכרוני נתרחשו
אך בעצם ממש לפני מספר שעות,
כן זאת אמרתי כבר, אני חוזר על עצמי
אמרתי זאת כבר, שכמנהגי נהגתי לקניון, ויעצתי למחנה הרכב
בחניון
ששם החניתי
ויצאתי לעבר מפגשון, שהותיר אותי עטוף בזיכרון, ואת כולי
בשיכרון מתוק
של גופך המרהיב בשלמותו -
מרגלייך הצחורות
ועכוזך המפוסל
חמוקייך המתריסים,
ושפתייך האדומות,
עינייך התכולות
ושינייך הלבנות
והאור שבוהק מכל סביבתך, כאילו לא לבשת לבן על רקע לבן, אלא
זהב על רקע שחור כלילה
בסך הכל בחורה, לא מלאך או הצהרה, או איזה תשמיש קדושה
של הכהן לאלוהים בבית המקדש
אך לא ככולן - ויש מי שעוד אוהב אותן, ואשנא ואנשק ואחבק ואצעק
ואצחק אותן,
ומצאתי עצמי כמתוך הזיה - או אולי מתוך בהייה תמהה בחריץ שבין
שני מדפים
בך שזכרתיך לאחרונה במדים
והם מחמיאים לך בלא ספק - כאילו נתרככו במיוחד עבורך, והמגע
אשר לעורך
כך שנזכרתי בלית ברירה בדבר מה עתיק, דבר תורה
ואף שאיני איש מאמין, ישנם מראות שזורי הילה
שמותירים אותי פעור פה והלום, ומתחנן ביני לביני, לו רק
יכולתי, כמנהגו של הנביא,
ליהנות מחסד נעוריך, אהבת כלולותיך, ואולי,
ביום בלתי ידוע ומופלא,
תלכי אחרי במדבר בארץ לא זרועה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.