שנה, שנתיים או יותר
מה זה באמת משנה,
חשבנו שבקצה היאוש תקווה
אז חשבנו.
ואני אומר את זה ביתר בהירות:
"לא טוב היות האדם"
לבדו או בשבטו, כדור הארץ מאכיל אותנו
חסרי אונים, שוב ביתר בהירות,
יותר מכך לא אוכל לגייס
אז לעגבניות כבר אין טעם, אז מה
ומה עם הלב, והשפתיים שלה?
אפילו בן גוריון לא היה מפריח
הלוואי ויכולתי ללכת מפה ולהיוולד מחר תינוק
הייתי עושה את זה אם יכולתי להיוולד גם מחרתיים,
וביום שאחרי?
לפעמים לתאר את החושך הזה במילים גדולות עושה הרגשה של אור,
אבל נו באמת, ביתר בהירות - חרא
מחר אני אצחק איתנו ואולי אדבר במילים גדולות |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.