בחדר, אני מתפשטת, לו לא אכפת, ממש לא כמו כל גבר, הוא אפילו
לא מסיט מבט כדי להתבונן בבשר עירום... אותי זה מעליב. מחליפים
מילה או שתיים ללא משמעות, בתוך מיטה תחת שמיכה אחת, בתוך
עולמות שונים לחלוטין. ואני ממשיכה לבהות בו ובתריסים שמשתקפים
על פניו בפסים-פסים, על הפנים היפות שלו.. הוא משדר כזאת
תמימות ורוך וילדותיות ואני כל כך מתאהבת בו בלילות. אני עוצמת
עיניים ואז הוא נוגע לי באף וצוחק.. גם אני צוחקת...

שנינו בתוך מים רותחים, תחת שמיים נוצצים וירח אחד מלא, העור
שלנו מתמלא חלקיקים שמלטפים את העור שלי ושלך, שמשתפשף במרחק
של כמה סמ' אחד מהשני... אתה כל כך קרוב אליי וכל כך רחוק
ממני...

אני מתאהבת בך עם כל כוכב נוסף שאני סופרת, מתה לתפוס אותך חזק
ולהצמיד אותך אליי ולקבל אותך חזרה... אני מתאהבת בך בכל שעה
שעוברת ובכל פיסת שמיים שמחכה לי ובכל פעם שאתה מוציא צליל
מהשפתיים שלך וגם כשאתה שותק ואומר כל כך הרבה תוך כדי...

אתה מנגן לנו ג'ף באקלי ללא זיופים ואני מנסה להשתוות לקול של
האקסית שלך ולשיר לך קולות רקע.. מנסה ללא הצלחה.

אתה לא מנשק, אפילו לא מחזיק ידיים ואני מתפללת להרגיש שוב את
החום שכפות ידייך פולטות .. אם רק היית נותן לי סיכוי אבל אתה
ילד אבוד וכנראה, שכמו שאמרת, נפגשו בזמן הלא נכון... וזה
בדיוק המזל החרא שלי שתמיד הדברים הטובים באים בזמן הלא נכון
ואז אני מפספסת אותם...

אתה לוקח אותי לטיול בין גבעות ירוקים מול הרי אוייב מספר
סיפורים ומתעלם משרירי הלב שלי שמתייאשים... חלון ראווה ענקי
אתה מניח לפניי, חסין אש וכדורים, וזאת אני שמביטה פנימה לעולם
שלך מבלי אפשרות לסול דרך לשם... ולי זה נראה כל כך מיוחד
ואצלך זה פשוט ושגרתי..

וזה לילה לבן ואני לא מצליחה להסיר את מבטי משנתך, וקולך עדיין
מתנגן לי בין תאי המוח, צלילים שמריחים לי תמיד אותך, וכל
זכרון כואב לי, צורב לי, וכבר עברו כמעט חודשיים.

הייתי רוצה לראות את התמונה שלך על צג הפלאפון שלי ולענות
בהתרגשות ושלמוע אותך מדבר ללא הרף ולבלוע כל מילה שלך, למלא
את חיי בקול שלך...

אני נאבדת בין חלומות בהקיץ בין רחובות טבריה ועד הריח שלך
הכלב שלכם בחדר-שינה-מרתף על ספה-נפתחת/מיטה.. אתה צריך לראות
איך העצבים שלי נשרפים אחד אחד בציפייה לשווא, אתה צריך להבין
כמה שחסר לי אותך עכשיו ולתמיד.

אתה מדבר ולא יודע על מה ואני שותקת ולא יודעת לדבר.