ג'יימס היה בן 73, אם מישהו שלא הכיר אותו (שהסיכוי לזה היה
שווה ערך לסיכוי שמישהו לא הכיר את מישל ז'קסון) היה עובר לידו
ברחוב, היה חושב שהוא זקן מעורר רחמים שתקוע בשנות ה-80'.
ג'יימס נעל מגפיי בוקרים חומים מחוספסים (עם דורבני מתכת
מאחורה כמובן), שהגיעו לו עד הברכיים, בתוך המגפיים היו דחוסים
להם מכנסי העור השחורים שלו שהמשיכו באדיקות במעלה רגליו עד
בטנו, שם הודקו ע"י חגורת עור נחש מרוצפת בתבנית קשקשים בגווני
ירקרק כחול. על החגורה היה אבזם מוזהב בגודל 2 אגרופים ועליו
מוטבעות המילים
"BORN TO ROCK". ג'יימס לבש חולצה מכופתרת אפורה בעלת שרוולים
קצרים עם וסט סגול מעליה, כאשר צווארון הווסט אינו מקופל ומורם
קלפי מעלה. על ראשו היה אסוף בגומייה שיער שיבה חלק שהגיע עד
לאמצע גבו, ואת פניו עיטרו זקן ארוך ועבה ושפם (מכאן נבע
כינויו "ZZ Bottom" בפי החברים הקרובים).  
                                                           
                             
 ג'יימס היה אגדת רוק. מגיל 5 ניגן בפסנתר ובגיטרה ולמד לנגן
בכל כלי חדש הנקלע לדרכו. בגיל 15 כתב את השיר הראשון שלו
"Angels with strings" עם להקתו "Knives & Orchids". בגיל 17
להקתו חיממה את הלהקה "Rolling Rocks", הקהל השתגע וג'יימס
ולהקתו חזרו ל3 אנקורים, עד שדיק יאגר בכבודו ובעצמו הסתער על
הבמה בשביל לנסות ולהוריד את מי שיחשב לאחד הגיטריסטים הטובים
בעולם.עד גיל 40 הלהקה הייתה מדורגת במקום הראשון בעולם עם 20
אלבומי "פלטינום" ו7 אלבומי "יהלום".  

 ג'יימס, בגילו המופלג, עדיין אהב את אור הזרקורים, ומפעם
לפעם נהג להופיע עם להקתו ולמלא אצטדיונים כל פעם מחדש. אבל
לג'יימס התחילה לצוץ בעיה, בעיה אשר עם כל כספו לא יחל להימלט
ממנה, הזקנה. הזקנה החלה לתת את אותותיה, וג'יימס כבר לא יכל
לקפץ ולרוץ על הבמה כמו פעם, גם מהירות הפריטה שלו האיטה בכמה
אלפיות השניה, המעריצים לא שמו לב לזה כמובן אך ג'יימס עצמו
הרגיש זאת כל פעם מחדש.    
                                                     
 ג'יימס רצה לצאת מהעולם בכבוד, ג'יימס רצה מוות שיזכרו לעד.
ג'יימס היה אחד מעשרת האנשים העשירים בעולם, והחליט שאם כספו
לא יכל לקנות לו את החיים, אולי יקנה לו את המוות המיוחל.
ג'יימס היה לבד, כמובן שנשים לא היה חסר לו, אבל הוא היה לבד,
אף פעם לא התחתן, ולא היו לו ילדים (שהוא ידע עליהם). ג'יימס
ידע שכאשר לא יוכל לנגן כבר (כאשר עצם המחשבה על להפסיק לנגן
הייתה בשבילו בגדר גיהינום), הוא יישאר לבד ואף אחד לא יזכור
אותו. הוא יגמור כמו הזמר ההוא, מה שמו?, קרוז ליקינסון, מי
זוכר אותו עכשיו?.    
                                                           
                       
 ג'יימס לא הצליח לחשוב על מוות שיגרום לכולם לזכור אותו, לא
משנה כמה ניסה. אחרי הרהורים בנושא, החליט ג'יימס לפנות למייקל
מק'גן, חבר ילדות וחברו הטוב ביותר של ג'יימס, וגם באסיסט
הלהקה. יום אחד ג'יימס הזמין את המייקל לביתו, ואחרי כמה כוסות
טקילה, התפתחה ביניהם שיחה במהלכה ג'יימס ביקש ממייקל את בקשתו
האחרונה. השפעת הטקילה נמוגה מייד ושתיקה ארוכה השתררה בחדר.
מייקל אהב את ג'יימס, הם היו מסוג החברים שעשו הכול אחד בשביל
השני, ואחרי שג'יימס הסביר למייקל את מצב, מייקל הסכים לעזור
לג'יימס במשאלתו.לג'יימס היה רק תנאי אחד, שהוא לא ידע "מה פגע
בו", וכיצד ומתי הוא ימות, ולמייקל ניתנה היכולת  המלאה להשתמש
בכל כספו של ג'יימס לשם כך.    
                                         
  ג'יימס סמך על מייקל, אבל רצה הגורל, ושום דבר לא הצליח
להרוג את ג'יימס.המתנקש ששכר מייקל, ירה בג'יימס בטקס חלוקת
פרסי הNTV עבור מפעל חיים, הכדור עבר ליד ראשו של ג'יימס ושרט
את אוזנו. המגבר שהתפוצץ באמצע הופעתו של ג'יימס העיף אותו ישר
לתוך קהל המעריצים, והוא יצא מזה עם שריטות בלבד. זרקור ענק
נפל מתקרת הבמה על שולחנו של ג'יימס כאשר חילק חתימות אחרי אחת
מהופעותיו, מה חבל ששניה לפני קם בשביל לצאת לשירותים. אחרי
ניסיונות רבים וכושלים, בא מייקל אל ג'יימס, ואמר לו שאלוהים
כנראה אוהב אותו ואין עוד משהו שהוא יכול לעשות בשבילו.  
           
  ג'יימס הסתכל על הקהל, זאת הייתה הופעתו האחרונה, אחריה
החליט שייצא לגמלאות, ואל הריק, אל הגהנום הפרטי שלו.הנגינה
שלו כבר לא הייתה כמו פעם, למרות שאף אחד לא הרגיש זאת, הוא
הרגיש, וזה היה מספיק בשבילו. ההופעה התקיימה באצטדיון
"Bembley" החדש,  350,000 כרטיסים נמכרו והמקום היה מפוצץ.
עשרות מסוקים חגו מעל ונדמה היה שכל תחנת טלוויזיה והולו-ויזיה
(שידור הולוגרמות) מסקרת את ההופעה. הלהקה ביצעה 20 מהלהיטים
הכי גדולים שלה, והקהל והאצטדיון רעדו ממחיאות הכפיים והצרחות.
הלהקה התחילה לבצע את "Angels with strings" ודמעות החלו למלא
את עיניו.בית אחרון לפני הסולו המסיים וזהו זה. ג'יימס החל
לנגן את הסולו והאורות החלו להחשיך, פתאום ג'יימס הרגיש כאב חד
בליבו, כאב שבקושי נתן לו לנשום, אך הוא המשיך לנגן.הוא הבין
שזה הסוף, הוא הסתכל על הקהל המשתולל, אנשים מתעלפים מאושר,
ודמעות חנקו את עיניו.הוא החזיק את התו האחרון של הסולו ונתן
לו להדהד, האורות התעמעמו כמעט לגמרי וג'יימס נפל על ברכיו,
דמעותיו של גיימס פגעו בבמה, וחיוך התפשט על פניו, והאורות
כבו.הקהל השתולל, בתקשורת יכתב מחר ש "Knives & Orchids" נתנו
את הופעת הרוק הכי טובה בהיסטוריה, שתיזכר לעולמים.    
                                                           
                                       
 ג'יימס, 1970-2043, נקבר בבגדים שהיה איתם על הבמה, עם חיוך
רחב על פניו ושבילי דמעות אושר על לחיו.

על קברו נחרט:  
               
   "הוא נולד בתו הראשון, חי את המוזיקה, ומת עם התו האחרון
                           לבו ניגן כל עוד המוזיקה ניגנה"