סוף המדבר שמאלה. גם בנות עושות מילואים. כמעט יחידה במוצב של
בנים. להיות בת במקום כזה זה למשוך הרבה תשומת לב, גם כשלא
מחפשים. לצאת מהמקלחת עם מגבת על הראש, ובחוץ הם יושבים
וצועקים "יעעללי", חושבים שהם בסרט גבעת חלפון. הם חיים בסרט,
כולם כולל אני.

אני כבר לא מפחדת מגברים, כבר הרבה שנים. בשנים האחרונות הם
הפכו לחברים הכי טובים שלי, ידידי נפש שלפעמים בלבלו אותי
רומנטית או שאני בלבלתי אותם. חברות עם גברים גורמת לי לחשוב
שאין הרבה הבדל, בעצם. שמאדים ונוגה הרבה יותר קרובים ממה
שנדמה.

אתמול בלילה יצאתי איתם, שני מילואימניקים מהמוצב, נשואים עם
ילדים (כל אחד שניים), לנקות קצת את הראש ולראות עולם אחר מחוץ
לגדרות, הייתי יותר מדי ימים עצובה על אהבה שאבדה. זה היה
ספונטני, הם לא הפסיקו להתלהב מהתכונה הזו שלי, שגרמה לי לקפוץ
לחדר ולהתארגן בשלוש דקות אחרי שהם עצרו עם האוטו ליד הש.ג
ושאלו אם אני באה לאילת. הם שאלו סתם, בשביל הדאוו'ין. היו
בטוחים שאני אגיד להם לא.

אז נסענו, אני בשביל לשמוח והם בשביל לזיין אותי.

בדרכי, שגברים כמוהם מכנים תמימה, הרגשתי בטוחה עם שני גברים
נשואים, אחד חנון כזה, דומה לאחי הגדול. השני מבוגר כבר, ישב
איתי לפני כמה ימים והראה לי תמונות של הילדים בפלאפון. אני,
שבימים האחרונים יותר מבכל זמן אחר, מלקטת סיפורי אהבה מוצלחים
בשביל להתנחם, תירגמתי את שלו למשהו מהסוג של רומיאו ויוליה-
רוסי שמתחתן עם תימניה וההורים מתנגדים. האהבה מנצחת. הם חיו
באושר ועושר. סוף הסרט שלי, כתוביות.
ובפאב באילת הוא הזמין לי עוד ועוד משקאות, ושלח אליי יד ודיבר
גס, ואמר שהוא אוהב לזיין בים והזמין אותי לים. ועבר לשבת לידי
באוטו במושב האחורי וסיפר לי גם סיפור גבורה: פעם הצלתי בחורה
מאונס. שיכנעתי אותה!

החנון הסביר לי שאין, אני לא אמצא גברים שלא בוגדים, ומי שאומר
שלא משקר לי. והסביר לי ברהיטות את הסיבות שגורמות לגבר לבגוד,
זה בלתי נמנע. ואמר לי- תהני, תחיי את החיים, את צעירה וההוא
שהיית עצובה בגללו בטח שוכב עכשיו בבית עם מישהי אחרת. והרים
עוד כוס ועוד לחיי, ושניהם הסכימו שלצאת איתי זה יותר טוב מכל
פיק אפ בר ושאני מהבחורות האלה השקטות שאחר כך במיטה הן חיות,
והן הכי מסוכנות מכולן.
והאגו שלי עלה ועלה עד שרציתי להקיא. כי זכרתי שהם נשואים.
ועד עכשיו, זה נשאר במקום של מילים, אבל מתישהו הבנתי שהם
מצפים ממני למשהו בסוף הערב. אף אחד לא אמר זאת במפורש, אבל
שתי זיקפות ריחפו בחלל האויר, בינינו.

הלכתי לשירותים והסתכלתי על עצמי במראה, עמוק בעיניים. חזרתי
לשולחן ואמרתי להם שאני עייפה ושנוסעים חזרה למוצב. מה, אין
שחייה לילית בים הם שאלו. הרוסי הפסיק לדבר איתי מאז, החנון
הזמין אותי לקפה. זה רק המשחק המקדים שלי הוא בטח חשב, היא
מהבנות הטיזריות שאומרות כן, אחר כך לא ובסוף כן.

היה רגע שחשבתי שאולי הוא צודק. אולי כל הגברים הם כמוהו ואני
מהזן של הנשים המסוכנות ושהכל בעולם עומד על מין. הכל. גם מה
שביני לבין ההוא שבגללו הייתי עצובה. גם הפרידה שלנו. הכל.
ואני בכלל משחקת במשחק אחר שאף אחד לא יודע את החוקים שלו.

כשירדתי מהאוטו החנון שאל אותי אם אני אצא איתו מחר. זה מדליק
את השמוק הקטן כשנרתעים ממנו, זה מאתגר אותו.