בליל קייץ קריר, בליל קייץ בהיר,
נפגשנו כולם לעוד ערב סרטים,
היה מצחיק היה נעים הרגשה של בית חמים.
אליך הגעתי ישבנו, צחקנו, החלפנו מבטים.
אתה הראת לי את אותם המכתבים שלך היא כתבה באותה התקופה,
אני קוראת אותם ומשהו בי נקרע.
אמרת שהייתה מדהימה, אמרת שזה מוזר איך היו כאלה רגשות ואז
הכול נגמר.
אני בפנים סוערת ומבולבלת אם הייתי יכולה לך הייתי אומרת, אתה
יקר לי כול כך, איתך הכול נראה אחרת, אתה הוא זה שעליו אני
חושבת שניה לפני שאני נרדמת,אתה זה שמעלה חיוך מתוק על שפתיי
שמסרב לרדת.
אמרת שנישאר ידידים, איזו מילה מנוכרת, מציבה בתוכה אין ספור
מחסומים.
אתמול רצית שאני אשאר ואני נאבקתי כדי לא להתמסר,
רציתי כול כך להרגיש את חיבוקך, ללטף את שערך.
הנה הלילה חלף ואור ראשון מפציע.
עוד לילה קסום שנמוג לו עם אור שחר.
אוהבת אותך אבל עוזבת אותך, ההפך ממה שידעתי בעבר.