מחר לפני שבע עשרה שנה,
כשקרא זה שנתנה בו בינה,
בטרם בצבצה חמה מתוך העננה,
נשמתי אז את נשימתי הראשונה.
נאחזתי בידיים מגואלות בדמי,
ונקרעתי במספריים קרות מאימי,
ומיד בכה בכיתי, למי ולמי,
מוקדש בכיי לריבון העולמים.
בכיתי כי נלקחתי מרוך ידיך,
ובכיתי כי עזבתי את כיסא כבודך,
ולכן, מדי שנה, ביום בו יצרת את עבדך,
אבכה ואצהל, אצטער ואודך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.