ובכן, הגיעה העת להניח את הקלפים על השולחן, לחשוף שכבה מבצל
היצירה שלי.

פתאום מצאתי עצמי כותב סדרות.

כששמתי לזה לב התברר שהסדרות שאני כותב הן בדרך כלל
משולשות.

סדרות כאלו יכולות להיחשב לטובות אם הן עומדות בתנאי בסיסי
(וכמובן לא מספק) שיש מכנה משותף שמאפשר להכיל אותן בקבוצה
אחת.

מכנה משותף זה יכול להיות אפיון, פונטיקה, רגש (על חשיבות הרגש
התחלתי לדבר בחלק א') או רעיון.

המילה רעיון היא מרכזית בכתיבה שלי.

אם צריך לבחור מה מניע אותי יותר, רגש או רעיון, הייתי
בוחר באחרון.
מצד שני קשה מאוד לשפוט את עצמך, בשביל זה הקוראים קיימים.

בכדי להתחיל מהקל לכבד בחרתי בפרגמנט זה להתמקד בנושא האפיון.

חשבתי על המחשבה שלי, על ההרהורים שלי, והחלטתי להקדיש סדרה
שלמה לנושא זה של ההרהורים שלנו.
פתאום ההרהור עצמו צבר אנושיות ותאוצה.
כמובן שרעיון, רגש ופונטיקה יפה ניסו למצוא דרכם גם לכאן, אבל
הנושא (יכול להיות גם נושא שאינו אפיון בבמה חדשה...) נתן את
הטון.

הרהור חורפי - http://stage.co.il/Stories/663763

בד עץ עף צף
בבוץ.
עלה עולה נטרף
ברוח.

האם אדע מתוך התבן
להוציא המוץ?
האשמרהו מן האבן
לצדי בטוח?

הרהור קיומיקום -http://stage.co.il/Stories/664918

ארוכה כאורך הגלות
הדרך.
כשבלתי נסבלת לי קלות
השרך,
אז חונה אני בצל ענף שמשה, לחשוב,
לרשום,
שמם של אלה שפסעו על תוואי, עד דווי ושכחו
לנשום.

הרהור בורח -http://stage.co.il/Stories/665917

הרהור בורח
בכדור פורח
מזמין  אורח
ומשליך שק חול.

רוטן טורח
על טעם, על ריח
עולה זורח
אל הכל יכול.

שם חצי ירח
כהד צורח
וסיד מורח
על שמי התכול.


שני ההרהורים הראשונים הם הרהורים שאפשר להגדירם אוניברסליים
למרות שזה הראשון נושא נופך יותר אישי.
ההרהור השלישי פשוט ברח.
ברח לי, ברח לעצמו...

אסכם שהסדרה זו התרכזה במחשבות האנושיות, יש כאלה האופייניות
לאנשים רבים ולזמנים שונים, אין חדש תחת השמש עד שאולי
למחשבות עצמן נמאס והן בורחות...
מה דעתכם?

המשך יבוא...