מ': אנחנו כמו פאזל.
א': מה?
מ': אנחנו כמו פאזל...
א': באנחנו את מתכוונת אלי ואליך?
מ': אליך ואלי...
א': אוקי, אליך ואלי.
מ': גם, כן.
א': ומי עוד?
מ': את יודעת, כולם.
א': החלטת לשחק משחקי ניחושים?  אין לי כוח תני לי לישון.
מ': באנחנו אני מתכוונת להכול- אנשים, חיות, צמחים, עצמים,
גזים למיניהם...
א': וכול אלו פאזל?
מ': כן.
א': לילה טוב.
מ': מה, למה??
א': כי החלטת לשגע אותי ולא בא לי.
מ': מעניין אותך בכלל?
א': מה, הפאזל?... דברי ונראה.
מ': אולי מחר.
א': מה???
מ': סתם סתם, אוקי תראי- אני ואת, כן?
א': כן.
מ': אז אני ואת, כביכול סתם שתי בנות פשוטות כן?
א': כביכול.
מ': יפה. אז כל אחת מאיתנו, וגם כל השאר, זה בעצם חתיכה
מהפאזל.
א': איזה פאזל???
מ': אמממ... עוד לא ממש הגעתי לזה עדין...
א': טוב תמשיכי!
מ': אז את ואני, אני ואת, כולנו וכולם, אנחנו בעצם מלא חתיכות
פאזל קטנות וחסרות משמעות. כביכול ז'תומרת...
א': מה כביכול?
מ': חסרות משמעות וקטנות! מה לעשות שבשביל פאזל צריך את כול
החלקים?!...
א': ומה לעשות שחסרים לך כמה ברגים!...
מ': ובאותה מידה, הבריאה צריכה אותי ואותך, אותך ואותי, כולנו
וכולם! כי היא כאילו הפאזל השלם!
א': לילה טוב.
מ': מה, למה?
א': גם לך לא תזיק קצת שינה, הבריחה שלך מהבית נראה לי שחררה
לך כמה ברגים. סליחה, חלקי פאזל.
מ': לא ברחתי העיפו אותי מהבית.
א': היינו אך...
מ': בום טרח...
א': מה?
מ': כלום, לילה טוב.
א': חלומות מתוקים.
מ': נמשיך מחר?
א': אולי בערב.
מ': אבל בערב אני כבר לא אהיה פה!
א': הו הטרגדיה!!!
מ': מצחיק.
א': לילה טוב.