התקשרתי אליה ושאלתי אותה אם בא לה שנלך לאיזשהו פאב. היא
נענתה (ממתי היא מסרבת לבירה?) ברצון וקבענו שאבוא לאסוף אותה
בעשר.
חיכיתי לה עד עשר וחמישה, אז ראיתי את שער החצר שלה נפתח ואותה
יוצאת, לבושה בשמלה שחורה קטנה ונעלי עקב. היא נכנסה ואני
חייכתי. '' את נראית טוב'', אמרתי, והיא צחקה. ''ומתי אני
לא?'', אמרה ואני הסמקתי. ''לא התכוונתי שאת לא נראית טוב בדרך
כלל...'', מלמלתי, וההנאה שלה מהמבוכה שלי הייתה ברורה. היא
הניחה את ידה על רגלי. ''הבנתי אותך, אני סתם נהנית להשתעשע'',
אמרה.
''איך היה בצרפת?'', ניווטתי את המכונית אל אחד הפאבים החביבים
עליה, ה''גוזניק''. ''היה טוב כל כך'', היא אמרה בעיניים
חולמניות, ''אבא שלי גרר אותי באוזניים לשדה התעופה בגלל שלא
רציתי לחזור''. בחושך שבמכונית יכולתי רק לראות את עיניה,
הנוצצות תדיר, מבריקות מדמעות שהיא לא תעז להזיל. היא סיפרה
שחבר שלה נסע גם הוא, ושהם רבו בטלפון. ''למה, בעצם'', אמרתי,
''את נשארת איתו? זה הרי לא חזק כמו שהיה בהתחלה''. היא שתקה
לרגע ואז צחקה. ''כי..אני לא סובלת איתו, ואת יודעת עד כמה זה
נדיר בעבורי'', אמרה. החניתי את המכונית מול הכניסה לפאב
האפלולי וכיביתי אותו. היא פתחה את הדלת ויצאה אל אוויר הלילה
החמים, פוסעת אל דלת הפאב ואני בעקבותיה. לפתע ראיתי שהשיער
הארוך שלה קצר יותר ואף מדורג. ''הסתפרת?'', שאלתי בתדהמה.
''לא, פשוט נשר לי המון שיער'', ענתה בציניות, עוברת ליד השומר
בחיוך קטן. השומר הניד בראשו כסימן להכרות, והיא אחזה בידי
והובילה אותי אל אחד השולחנות המרוחקים יותר. ברגע התנגן שיר
לא מוכר, ואני ראיתי אותה מזיזה את השפתיים לפי המילים. ''מי
אלה?'', שאלתי כשהמלצרית הניחה לידנו את התפריטים. ''דוראן
דוראן'', היא אמרה. הבטתי בתפריט שהיא אפילו לא פתחה, והחלטתי
להזמין בקבוק בירה ''מילר''. כיחכחתי בגרוני אל עבר המלצרית
אשר עמדה לידנו, והיא מיד שאלה ''מה תרצו?''. ''מילר אחת'',
ביקשתי, והיא הוסיפה ''מרטיני ביאנקו''.
המלצרית נעלמה מיד כדי להביא את ההזמנות שלנו, והיא הוציאה
חפיסת סיגריות שחורות, מציעה לי. נטלתי סיגריה אחת והיא הוציאה
מצית, מדליקה את הסיגריות. ''נסעת לאילת?'', היא שאלה, נושפת
פס דק וארוך של עשן בריח ווניל. הנהנתי. ''הייתי שלושה ימים,
יחד עם שאר הצוות. קרן התייבשה לנו ביום השלישי ואני חזרתי
איתה בטיסה במקום באוטובוס'', סיפרתי.
''איפה ישנתם?''
''באכסניית נוער. קיבלנו חדרים זוגיים והסעות עד לחוף בשביל
הפרוייקט עצמו''.
המלצרית הביאה את המשקאות: בירה בשבילי, מרטיני בשבילה ועוד
שתי כוסיות עם משקה סגול ולא מזוהה. הבטתי בה בחוסר הבנה. ''זה
משני הבנים שם'', הצביעה המלצרית על שני בחורים הדומים לקן,
חברה של בארבי. היא צחקה, מכבה את הסיגריה שלה בתוך המאפרה.
ספרתי עוד לפחות שתי שאיפות בסיגריה הכבויה. ''למה את לא מעשנת
אותה עד הסוף?'', שאלתי. ''העשן נכנס לי לעיניים והסוף גם ככה
לא טעים לי'', ענתה.
''אולי בגלל זה אין לך אף פעם מזל'', הוספתי בבדיחות הדעת,
והיא הניחה יד רכה על המצח שלי, כדי לבדוק אם יש לי חום. היא
צחקה שוב, והרימה את כוסית המרטיני שלה. הרמתי גם אני את כוס
הבירה שלי, והשקתי אותה בכוסית המרטיני. 'לחייך', אמרתי בלב,
ושתיתי.
קופסת הסיגריות שלה החלה להתרוקן במהירות, משום שהיא עישנה
סיגריה אחרי סיגריה. הבנתי שמשהו מטריד אותה, אך החלטתי לא
להרוס את הערב.
לאחר כוסית המרטיני השלישית שלה, נדמה היה שהאלכוהול לא משפיע
עליה כלל, בעוד אני נכנעתי לבקבוק הבירה השני שלי. היא כיבתה
עוד סיגריה, וברקע נשמעה פריטה ראשונית על פסנתר, משירם של
אוונאסנס. היא נתנה למילות השיר לרחף מעליה, ואני נכספתי לשמוע
את הקול הצרוד שלה שר.
''you never call me when you're sober'' היא פתחה את הפזמון,
מרימה את הראש ונועצת בי מבט מכשף, ואני החלטתי: עכשיו או
לעולם לא. הרמתי את עצמי מעל לשולחן ונישקתי אותה, נשיקה ארוכה
ומתוקה כמו שחלמתי מאז שראיתי אותה. לפתע היא התנתקה ממני,
מוציאה במהירות שטר של מאה שקלים ומניחה אותו על השולחן.
''אני...אני מפחדת מזה, אפרת'', היא אמרה בקול מרוסק, ואני
ראיתי דמעה בוגדנית אחת נושרת מעיניה. היא הסתובבה ורצה אל
היציאה, ואני אחריה.
הספקתי לראות אותה נעלמת בתוך מונית, מתפללת בתוך תוכי שלא
איבדתי אותה.