כמו אש מהבטן זה התפרץ, זה עטף אותי אני לא הייתי מוכן.
לא הייתי מוכן להסתכל לכן טמנתי את ראשי בחול החם והתרפקתי על
העובדה ששרדתי, הפחד שאחז בי כה חזק לא הרפה עד לעצם היום הזה.


אני מרגיש שאני מביט לכיוון אחד והולך לכיוון הפוך לחלוטין,
אני מרגיש שאני נאנס שוב ושוב על ידי עצמי, שאני הולך ולגבי
צמוד רובה טעון... מחזיק הנשק לא יהסס לירות בי אם אסתובב לא
יהסס לסיים את חיי הטראגיים במחי אצבע.

ואני עוד לכוד מאחורי מסך של פחדים וחרדות מפחד לזוז לכאן או
לשם שמע יפלט כדור, שמע כדור יחדור את הרקמות הרכות שלי ויחדור
לליבי , יסיים את היגון המתמשך שלי.

אני עודי צועד קדימה, עם הנשק בגבי, עם הפחדים בראשי, עם
הכבלים על נפשי.

אני לכוד כמו עכבר מעבדה עם אלקטרודות, כמו קוף בגן חיות.
מדהים כמה כוח יש לנו על עצמנו...

אני חייב לסיים את זה אני חייב לעשות אחרת, גם במחיר חיי, גם
במחיר דמי.  ואם יסתיים הסיפור העצוב הזה אוכל לדעת שאני קמתי,
אני אמרתי "לא" .