אז כך זה קרה
ולא בלית ברירה
זנחתי את גופך על יד המדרכה

ברור שתתגלי
זה לא רגש אנוכי
וריח גופתך יתפרס עד השקיעה

אני כבר לא אהיה שם
גופך המזוהם
ימשוך כל חיית בר מתחת לשמיים

גופך יינגס
ואט אט יתפרס
בצואת חיות הבר לקילומטר או שניים

איזו אהבה חשתי
ואיך את גופך משתי
ואותך לא חתכתי לאלף חלקים

וזה מפריד אותך
משאר אהובותיי
עצמותיהן קבורות מתחת לאין ספור שדות דשאים

עם הסכין בך לא נגעתי
הזדקרתי אך רעדתי
בשרך הרך ליטפתי וגנחתי בדמעות

השארתי בך זרעי
כבשתי רצוני
עינייך הכחולות בתולעים היו גדושות

אשת אלוהים היית
יותר מבת שלושים היית
לא ידעת אף איש עד שהכרנו כשנפטרת

אולי הוא לא ראה אותך
ברדס שחור כיסה אותך
בלילה בו דרס אותך ואל חיי נכנסת

כמו כולן את באת אלי
יפה כל כך על ערש-דווי
רחצתי את גופך שלא ידע עוד איש אחר

כיס אוויר מפיך יצא
כמו אנחה של רווחה
כמו עם כולן, לבד היינו על יד המקרר

היינו יחד חודשים
הפעלת לי את כל החושים
ולא חדלתי מישושים והתעלסות כה חושנית

אף אישה שבחיים
את ליבי היא לא תבין
דופק וחום גוף בה, בעיני היא בהמית

לא קיצצתי את גופך
אך איהנה מפרצופך
כי בקלות אותו אשים על כל גוף קר אחר

ובינתיים, ובינתיים
כל שעת יום או בין-ערביים
בין מתות, פנייך יישמרו במקרר...