|
אולי היום
אפסיק לדמוע את הדקות
של זיכרונות עמומים
בתמונות מצהיבות
אולי היום
היא תבוא אליי
לא תפצה את פיה
תפשוט שמלתה
עיניים חלונות לראי הנשמה
ידיים הן שלוחות של חדרי התשוקה
שפתיים הן סוכריות של רגשות סוערים
מים גנובים ימתקו
אולי היום
שקיעה של בין ערביים
תצבע את ליבי
בקשת רחבה
אולי היום
צמרות הברושים
ינגנו לנו חרש
בעלוות העלים
עיניים חלונות לראי הנשמה
ידיים הן שלוחות של חדרי התשוקה
שפתיים הן סוכריות של רגשות סוערים
מים גנובים ימתקו
אל תאמר סודות ורזים
אוזניים לכותל
אל תפחד עם בוא הערב הקר
עורב שחור עומד על משמר
אולי היום
מעגלי חיינו יחוגו
נדבק זו בזה
ונהיה לאחד
אולי היום ...
© לימור דיין - כל הזכויות שמורות |
|
|
ושהייתי בן
ארבע-עשרה
קיבלתי מחזור
בפעם
הראשונה...
מה את רוצה? אז
אני לא מדבר
טובה עברית.
גזען! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.