אף אחד לא יודע את שמו. הוא היה נגלה רק בלילות ורק אל מול
עיניהם של מספר מצומצם מאוד של אנשים אשר איכלסו את הגן
הציבורי בו הוא נצפה. תמיד היה מופיע לבוש בג'ינס ישן וחולצה
אפורה. סירחון של אלכוהול חזק ליווה אותו לכול מקום שהלך
בהליכתו האיטית והמגושמת. כשנפל על הרצפה לא היו יותר מדי
אנשים שקמו בשביל לעזור לו וגם אם קמו הוא היה חוזר לרגליו
לפני שהיו מספיקים לעזור לו. הוא לא היה מחוסר בית או בטלן,
תמיד הייתה לו קופסת סיגריות 'פרלמנט' בכיס האחורי של מכנסיו
ומי שהיה עוקב היה יכול לשים לב גם שחולצתו ומכנסיו לא תמיד
היו אותן זוגות. היה לו זקן חום עם שיערות שיבה יחידות
המפוזרות להן באזור הסנטר. הוא דיבר עברית, אבל עברית דלה
ועילגת. אולי ברוסיה הוא היה אדם חשוב ובעל כבוד אך בארץ הוא
היה צריך לחיות מעבודות מזדמנות בנסיון לשרוד את החודש.
רוסי מזוקן ושיכור, לא מראה נדיר במיוחד בארץ... אבל היה משהו
שייחד אותו. משהו שגרם לאנשים להסתכל עליו אחרת, לתהות לגבי
העבר שלו ולרחם עליו. הוא היה מתהלך כשבידו בובת בד ורודה של
ילדה קטנה. מתי שהיה מוצא קבוצות של צעירים שלא הלכו ממנו או
התעלמו ממנו היה פונה אליהם בעברית קלוקלת ושואל אם הם מבינים
את פשר השמיים והכוכבים... אם הם מבינים למה האדמה לא זזה ואם
הם חושבים שבן אדם יכול להיות טוב לב באמת. כשלא הצליח למצוא
את המילים המתאימות וכששאלו אותו אם הוא מחפש מילה מסוימת היה
משיב בעדינות "לא. אני לא מחפש מילה" כיוון שבאמת לא חיפש
מילה. הוא חיפש דברים אחרים. או שאולי לא חיפש דבר מאז מה שקרה
לו אשר הביא אותו למצב הזה.
אף אחד לא העז לשאול אותו שום דבר על הבובה אך יש אשר אומרים
שהיא הייתה של הבת שלו.
אומרים שמתי שאדם מאבד אדם אחר שהיה חלק גדול מחייו, הוא מאבד
חלק מעצמו... ולפעמים הוא אף פעם לא מצליח למצוא את החלק הזה
שוב... ואז הוא כבר לא אותו אדם, הוא בקושי יכול להיחשב בן אדם
כיוון שהוא עולה בטעות על השביל האישי שלו להשמדה עצמית... הוא
מתחיל לשתות... הוא מתחיל לעשן... הוא מדרדר לסמים... ובעצם
מתחיל בהרגלים אשר יביאו למותו בטרם עת. אולי הבובה הזו היא
הזכר היחיד שיש לו מהילדה שלו אשר נפטרה מנסיבות לא טבעיות...
אישתו לא יכלה להתמודד עם מות הילדה והתאבדה בעצמה. הוא נשאר
לבד, בלי משפחה, בארץ שעלה אליה רק בגלל אישתו. עכשיו אין לו
כסף לצאת מפה.
הוא השלים עם העובדה שהוא כלוא כאן אבל לא השלים עם מות
משפחתו.
לפעמים הוא נותן לאנשים כסף בשביל שיצעקו ממש חזק בטענה שאז לא
ישמעו אותו נעלם מהעולם... ומרחמים הם צועקים, וברחמים הם
מסתכלים עליו הולך בצעדיו המגושמים, כמעט נופל, כמעט נדרס
בכביש ואין להם שום דבר לעשות חוץ מלהסתכל עליו ולהשתדל לשכוח
ממנו. אבל בעצם איזו סיבה יש להם לרחם עליו? לכל אחד מהם יש
בובה קטנה שמזכירה לו מישהו שנעלם, לכל אדם בעולם יש זיכרונות
כואבים שלעולם לא יוכל להיפטר מהם. כל אחד מאיתנו מוצא את עצמו
לפעמים במקום שהוא לא תכנן להיות ובסופו של דבר חייב להשלים עם
זה... אבל לא לכול אחד יש כסף שאותו הוא נותן לזרים רק בשביל
שיצעקו.