אין צורך בהסברים, אנחנו מדברים.
לנצח אוהבים באותה שפה.
נדמה שהסימפוניה ההרמונית שנוצרה בינינו היא אינסטינקט משותף.

חושיי מתחדדים.
אני מיטיבה לראות את זוהר שמי התכלת.
מיטיבה לשמוע את נשימותיך שדומות בעיניי לקסומות.
חשה כולי את הקסם גדל והולך.
עם כל מעשה אהבה בינינו, הטוב מתעצם בקרבי.
האמת נגלית לפניי.

גרעין המהות שקיים בי מאז ומעולם מלבלב ופורח עם אהבתנו העזה.
אתה מעניק לי כוח להיות אני עצמי, לא לחשוש להיות, להבריא.

חיכיתי, ייחלתי לבואך, נהגתי להתפלל חרישית ולקוות שמלאכי הטוב
יביא אותך בדרך כלשהי אל זרועותיי, לחבק אותי בדיוק כך.

בדיוק כך, אהובי היקר, הטהור.
פלא אנושי שלי.
בדיוק איך שאתה מנשק, בעוצמה, בעדנה וברוך.
מעין שילוב של הכמוסות שבהזיותיי, איך?
איך זה שבזמן מועט סללת את הדרך האמיתית והעמוקה ביותר אל
נפשי?

בלבי תפילת הודיה קבועה, מאז שהגעת לאהוב אותי ועד קץ הזמנים.
כולם.

אין אהבה גדולה מזו שגדלה בתוכנו.
מעולם לא הגעתי כל כך גבוה.
והנהדר הוא שאין גבולות.
נפשי מוסיפה לגבוה, לבי מוסיף ומתרחב בחדווה.
בכל פעם שעיניי נחות על דמותך הקורנת את אורי שלי, זה מתעצם.

קסם.