לפעמים בחיים מגיע רגע בו אתה עושה חושבים עם עצמך.
לחיות או למות שאלתי את עצמי, מה יותר מפחיד?
החלטתי שהחיים מפחידים אותי יותר.
היה לי הכול ובקלות מפתיעה הכול נעלם.
אבל אני לא אלך לי סתם ככה.
החיים שלי היו שווים משהו לפני שהכול נעלם.
אני לא אלך לי ככה בלי כלום אנשים ידעו ויזכרו מי הייתי.
וככה הגיתי את התוכנית. תוכנית ללא פגמים.
כולם ישלמו, אחד אחד הם ישלמו ויעל תשלם יותר מכולם ביחד.
וכל העולם, כל העולם ידע מי אני ואני אצחק לכולם בפנים ואסתלק
מפה.
נתחיל מהבסיס ונתקדם אל יעל, הו יעל, יעל שלי את תהיי הדובדבן
שבקצפת, כשתמותי בייסורים בדיוק כמו שאני סבלתי ותתחנני שאגאל
אותך  ואני? אני רק אצחק ואצפה בך מתה לאט לאט, כמו שתכננתי.
אולי אתם חושבים שאני פסיכופט אבל לא, הם הפסיכופטים, הם אלה
שגזלו את החיים שלי ממני.
והם כולם ישלמו, אבל זה לא יהיה מהיר ומלא שגיאות, זה יהיה
איטי, איטי ומחושב, בלי שום מקום לטעויות.
והכול הלך לפי התוכנית פרופסור כץ מת היום בבוקר מהתקף לב, אף
אחד לא יודע איך זה קרה לו, אדם בריא לחלוטין. ליאת גילתה לפני
שבוע את בעלה במקרר חתוך לחתיכות, שמתי את כל הגוף שלו במקרר
חוץ מהעיניים אותם שמתי במיטה שלה, כששמעתי את הצרחות שלה
חשבתי לעצמי אלה הנאות החיים או שבעצם המוות? נשארה נקמה אחת
אחרונה הנקמה של יעל.
מי היה מאמין שאני ארצח אותה יעל המתוקה שלי, אך היא בגדה
בדיוק כמו כולם.
הו יעל שלי, יעל, למה היית צריכה לעשות לי את זה? היינו חיים
באושר, את ואני, רק שנינו.
אבל לא, היית חייבת לבגוד בי ועכשיו את תשלמי, את לא תראי את
זה בא, זה יבוא בשקט כשתהיי לבד בבית אני אבוא, את תצרחי, תנסי
להתקשר למשטרה אבל אני ניתקתי את הקו בבית ואפילו את הפלאפון
ליתר ביטחון, ואני אחייך אליך חיוך מלא שיניים אצמיד אותך לקיר
ואזיין אותך פעם אחת אחרונה ואת תבכי וככול שתבכי חזק יותר זה
ידליק אותי עוד יותר ואני אגמור בתוכך ואקשור אותך למיטה,
אדחוף לך את הזין לתוך הפה תוך כדי שאני מכוון אקדח לראשך ואת
תמצצי לי, כמו גדולה את תמצצי ואז יגיע הרגע להיפרד ממך, אני
אכתוב מכתב פרידה עם סכין על הגוף שלך ואת תמותי מכאב ותצרחי
אבל אף אחד לא ישמע. ואז אני אחכה איתך שעות ואת תחנני שאהרוג
אותך אבל אני רק אצחק בקול רם ואמתין עד שתמותי. אחר כך אני
אסע משם אל בניין הבורסה ברמת גן אעלה אל הגג ואקפוץ וכשאקפוץ
אני אחייך מאוזן לאוזן כי אני אדע שאותי הם לא ישכחו. ובבית
שלי ימצאו את כל כלי הנשק ומכתב שמסביר הכול ואחרי כמה זמן
יפרסמו את הסיפור הנוראי שלי וכולם ידעו מי אני ואף אחד בחיים
לא ישכח. אני את שלי עשיתי. פסיכופט הם יקראו לי אבל לי זה לא
יזיז אני כבר אהיה מת וזה הרבה פחות מפחיד מלחיות.