עכשיו אתה נכנס בדלת, העיניים שלך בורקות בירוק ותכלת.

אני תמיד מהופנטת ממך, ככה, עם התשוקה והאש,
כולך מתרגש.

אתה צונח ונופל, מפהק ללא הרף.
אתה עייף, אהובי?

אני שופכת עליך את אהבתי,
מנקה את גופך המותש מאבק המדבר,
שרה לך שירי אהבה ידועים זה מכבר.

אתה מחייך קצת, צוחק קצת, שותק קצת.

עכשיו אתה מפשיט אותי לאט,
אתה נותן לי אהבה ומגע - לא הרבה, רק מעט.

אתה צונח ונופל, נרדם.

אני שותקת, דמעה קטנה נופלת אל ראשך.

אתה מקיץ

ועכשיו, אתה פורק את הנשק
ועכשיו, אתה מפר את השקט
ועכשיו, אני לך נעלמת.