כל יום נראה אותו דבר, שגרה מושלמת.
אני קם בבוקר, פותח חלון, מעיר את אשתי היפה בנשיקה, מכין
חביתות לכל הילדים והם קמים מהריח. בוקר טוב אבא, הם אומרים
לי, מחבקים אותי בחוזקה.
אני יוצא למשרד, נוסע באוטו חצי שעה בלי פקקים.
מגיע למשרד, המזכירה מכינה לי אספרסו קצר ואני יושב לי במשרד
המושלם שלי ועובד בעבודה מושלמת.
ושוב נגמר לו עוד יום עבודה. מגיע הביתה מחייך, מנשק את אשתי
המושלמת.
הילדים מראים לי את הציורים שהם ציירו היום וכולנו אוכלים ביחד
ארוחה שאשתי הכינה.
משכיב את הילדים לישון, עוד סיפור אחד, סיפור אחרון חביב,
הילדים מבקשים ואני מסכים.
הילדים נרדמים ואני עולה למיטה, במיטה מחכה לי אשתי הסקסית,
לובשת כותונת לילה קטנה ושקופה.
אני מזיין אותה כאילו אין מחר, סקס מדהים סקס מושלם, אחרי כל
כך הרבה זמן יש עדיין משיכה.
שנינו נרדמים מכורבלים אוהבים. והיום המושלם נגמר.
ועוברות שנים וכל יום נראה אותו דבר, שגרה מושלמת.

אני כבר בן ארבעים וחמש. הילדים שלי כבר גדולים, הגדול שלי כבר
בצבא.
היום חזרתי מוקדם מהמשרד, רציתי לעשות לה הפתעה.
תפסתי אותה עם איזה כבאי. הוא נראה מושלם. כמו שאשתי אוהבת.
לא צעקתי. שמרתי על האשליה. היא הצטערה אמרה שזה היה חסר
משמעות.
ואז זה הכה בי שום דבר לא היה מושלם. הכול אשליה.
כשהילד שלי מסתגר בחדר ויוצא מתחת לדלת עשן, זה לא מושלם.
כשאשתי מזיינת איזה כבאי, זה לא מושלם.
כשבעבודה הדפוקה הזאת לא קידמו אותי כבר עשר שנים, זה לא
מושלם.
כשהחביתה שלי נשרפת והילדים כבר לא מחבקים אותי, זה לא מושלם.
אני, לא מושלם.
הכול היה אשליה. ואני האמנתי. כמו טיפש עצמתי עיניים והלכתי עם
האשליה.
ואז צעקתי, שחררתי הכול.
ופתאום הבנתי שזאת הייתה אשמתי.
אני הפרתי את האשליה אם הייתי חוזר בשעה המושלמת השעה הרגילה.
כלום לא היה קורה, הכול היה מושלם.
פתחתי את המגירה והוצאתי את האקדח.
דחפתי אותו לפה, יריתי.
ועצמתי עיניים שוב, אל האשליה.