הנה הוא בא
חובק אותי אליו
מחמם את כפות רגליי וידיי
שכבר כמעט וקפאו להן לתמיד.
הוא מעיר אותי בבוקר
וקל יותר לצאת מהמיטה.
לילותיי מתקצרים בפקודתו על החושך,
לוותר מזמנו לטובת אור היום.
הוא מגיע צבעוני וצוהל
לוקח את האפור והקודר.
מניח לי את השמש מול העיניים
שאסתנוור, שלא אוכל לפספס.
הוא חודר לעצמותיי
ממיס את כל רסיסי הקרח,
אלו שהצטברו לי בוורידים.
מוריד מעליי את כל השכבות העבות
בעדינות, לאט לאט.
נותן לי להפשיר
לחייך, לקוות.

הנה הוא בא,

הקיץ!