בעיטה חרישית בלילה שמימי,
יושבת לבדי - רק אני ועצמי.
פרפרים מתרוצצים כמצוד למנוחה,
משאירים לי תחושת אדרנלין עצומה.
לוקחת נשימה, מוציאה שאיפה
אילו הייתי מעשנת הייתה לי זו כרוויה.
את הרעש שוברות לו פעימות,
בשברים ערטילאיים פורטות את מיתרי הלב.
כתקתוק שעון נוזל הרגש כדם לעורקים,
כמצבור אדרנלין לחודשים ארוכים.
השתוקקות בוראת תקווה חדשה,
כמדבר העולה משממה.
לרוויה ללגום רגשות,
כשיכר הלב המטפטף רגש ומתערטל אל נשמתי האבודה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.