היא לא נותנת לאיש לבוא אליה.
חומקת בין הבתים עם ילדיה.
משקף כהה מכסה את תכול עיניה.
חיוך שביר, שמסתיר את שחור חייה.

אריג שקרים, היא טווה ואז לובשת.
את האמת, כבר שנים לא מחפשת.
מסלול חייה עובר בגהינום.
במחיר דמה, תמכור לנו חלום.

עכשיו, הוא לא שם, אך היא אינה פותחת.
הפחד, קצת נעקר, אך האשמה פורחת.
איך הוא נכלא, כי היא לא ידעה לשתוק,
אחרי שהוא חתך אותה וגם התחיל לחנוק.

ויום יבוא, היא תמתין כשהוא יצא,
שופע חום ואוהב והיא רק תתרצה.
תתפור סביבה את בועת האשליות,
כי אם הלב כבר מת, אין טעם עוד לחיות.

פזמון:
זה לא אומר, שלא היית טוב.
זה לא אומר, שלא היית קרוב.
זה לא אומר שאתה אינך אוהב,
למרות שאתה רק זורע בי כאב.
זה לא אומר, שאשנא אותך לעד.
זה לא אומר, שתמיד עדיף לבד.
זה רק אומר, שאני רוצה לברוח.
הלב בי מת, כשאתה מכה בכח.