[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דרו אליאס
/
סוסים

צלחת שרוטה, עכבישים ירוקים מטפסים על קורים עדינים של שנאה
עצמית מלוטשת. הכפית הכסופה מעבירה תחושה דומה כשהיא ניצבת אל
מול פני, שבהחלט לא נראות שלי - הפוכה. אני חושבת שמישהי בוכה.
רחש עמום של דיבור משתתק במהרה ונהפך לשאריות המצאה שחולקו
בקפידה. מפה אין על שולחן וגם אין ארוחה שכן אין תוחם הגיוני
יותר בעליל לשום הגדרה.

בשדה רצים ילדים ומלטפים סוסים שסביבם חום וקירבה, שיערם מתבדר
והם חלק ממשהו אחר, מרגישים חופשיים על אף הגדר לידם. טיפשים.
אני רוצה גם.

האדם בקצה חושב שאני שומעת מזרחית וצוחקת בצורה חיננית, אילו
הקצה השמאלי משוכנע שיש לי פחד גבהים משום שהייתי ליד אחד
המנודים. הרעד המשותף עובר להם ליד הכתף והמבטים מתערבבים כמו
צבעים לגוון שאינו אומר לי דבר. הם לא יקשיבו עכשיו, הם
יודעים. לטיפה ממושכת של קורת עץ חלולה והרוח נעשית לפתע קרה
אני מרגישה נורא כבדה אני רוצה להיכנס לאכול בחזרה.
לא ראיתי כל כך הרבה מילואי ריקנות בחיים; הביאו בשריים,
חלביים, בריאותיים ומתוקים. מכל הבא ליד נשב נא יחדיו, למלא את
הכעס בגלידה ובדידות במשקה, הם תמיד היו אומרים לי שלשקר זה לא
יפה. תפתחי את הפה, רחב, שנראה איך כלום לא יוצא. אני חושבת
שמישהו שר שהוא נשאר בתוך זה.

מסדרונות חלקים, חלוקים מופרדים לפי מבחר אותיות שונה שניתן,
מי יודע לפני כמה זמן. הצלילים מקוטעים על ידי מחשבות חדות,
תפיסות מציאות קטנות נושרות במפולת אבנים אל הים הנפשי שנעלם.
סיפרו לי שכשמכסים את האוזן עם הים שומעים את זרימת הדם, אבל
אפילו הפעם אני לא כמותם. הסתובבתי אחורה כשמשכתי את עצמי מהגב
לדלת שנמצאה כמו כל מי שכאן בודדה במרחב, היה לה מגע חלק,
החלוק שלי יותר מדי דק. זרמתי לפינה מעבר ללהבים לוהטים של בני
אדם שפויים למחצה עם תואר ברפואה, נזלה לי כל השקיפות ורציתי
לבהות בחלון ולראות במטושטש איך בין הילדים הרוכבים נמצאת גם
אני, הם הבטיחו והם לא יכולים לשקר ששום חלום לא באמת מרוחק.
אני אוהבת אותם כל כך, הם אומרים לי דברים מנחמים בחצי מבט
כשהשני מופנה אל עצמם. הם אוכלים בקול רם ומחייכים בעודם
שומעים צווחות ריקות מאוויר מסביב לשולחן, מחטטים בראשיהם,
מחפשים את דעתם.
כל מה שנותר לחוש הוא סכין. כשירד הדם כהד לשירתם אמצא את מי
שאני באמת. ויהיה לי טוב כמותם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בקשר לסלוגן
הקודם:
ממש אין קשר
לסלוגן מקודם


תרומה לבמה




בבמה מאז 3/9/07 19:30
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דרו אליאס

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה