לפעמים כבר נמאס שיש דמעות לנגב...
ואיך שהשמש זורחת אני מתאבדת
אלו הרגעים האחרונים בהם אני עומדת
הירח ברח לו למקום מבטחים
מחכה לי שאבוא ביום מן הימים
כי הלב כבר סחוט לגמרי
ולא נותרה בו אף פיסה שאינה מעוכה וכואבת
למרות שאני מחזיקה חזק, מבטיחה לא לעזוב
בפנים אני יודעת שהגיע הזמן
כי מה שהיה מונח שם פעם, כבר מזמן התאדה מכאן
ובינתיים סתם כואב לי
למחות דמעות שלא נגמרות
ולקום כל בוקר עם לחיים רטובות
כי כבר נמאס שיש דמעות לנגב... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.