[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







לורה טל מיילס
/
רוני המתחנחן

רוני הבן זונה הלשין עליי למורה ציפי. הוא אמר לה שאני גונב,
כל יום, את הגירים וגם אוכל את העוגה שהיא שומרת בחדר המורים.
מה אני יכול לעשות? הגירים כל כך צבעוניים שזה מטריף לי את
המוח וחוץ מזה יש לה כ"כ הרבה אז מה אכפת לה אם אני לוקח קצת?
הרכושנות הזו עוד תהרוג את השמנה הזו. שתראה קצת הכרת תודה,
הרי עם כל השומן הזה שמקיף אותה בכל מקום אפשרי ועם כל המחלות
שמתלוות לה, היא צריכה להעריך שיש מי שדואג לה ולוקח את
העניינים לידיים. איך היא תצליח לרדוף אחרי דניאל ואיציק לאחר
שאלה קיללו אותה, עם השומן והשנים הרבות שלה מבלי למות בדרך?
התחמקתי מהשמנה כל היום, היא מלמדת אותי ואת הטירונים המושתנים
שלי תנ"ך רק בימי שני ורביעי. התפללתי שהיא לא תגיד למחנכת שלי
שרית מה שהיא בטח רוצה לומר. שרית בטח תזמין את אמא, עוד פעם.
אז כל ההפסקה נשארתי בשירותים, ציפי אולי סוטה ובראש שלה
מתחוללים דברים לא טובים אבל אני לא מאמין שהיא מרחיקה לכת
ובאמת מציצה לבנים כשהם משתינים, כמו שרפי אומר, אז היא בטח לא
תראה אותי. לא היה לי מה לעשות בשירותים, כמה אפשר להשתין
ולצחוק על דוד, מבלי שהוא שומע אותי בתא הסמוך, על כך שהוא
מזמר ומעודד את חברו, דוד הפיסטוק, להשתין.
צלצול, יופי. ציפי בטח כבר עלתה לכיתה, כי כמו שאני מכיר את
ציפי היא לא מבזבזת אף שנייה לענות את התלמידים. יצאתי בשקט,
ובדיוק במסדרון ראיתי את ציפי הדבה. אני מכיר את ציפי טוב
וידעתי שהיא לא יכולה להפסיד שנייה מהשיעור אבל שכחתי שיש לה
מטען עודף שמאט אותה. ציפי עולה במדרגות ואני אחריה במרחק רב
שלא יאפשר לה לראות אותי. יאללה ציפי תזדרזי אין לי את כל הזמן
הפעמון כבר צלצל, תעשי מאמץ. יאללה עוד אחת, תעלי, תעלי.

עלתה.

נכנסתי לכיתה. דינה, המורה למדעים, ישבה ובחנה אותי. "איפה
היית?"
שאלה. מאיפה באה עליי זאת? דוקא את דינה הייתי צריך למצוא כאן
מכל המורות בעולם, זאת אומרת בבית הספר? עשיתי פיפי. הכיתה
צחקה. יופי מטומטם, הרסת את המוניטין שלך בשניות בגלל הנקבה
הזו. ראיתי גם את רוני המניאק מגחך. רוני יא מנ-מניאק תחייך כי
אחרי זה לא בטוח כ"כ שתוכל. "שב" היא זרקה לעברי. למדנו, לא
המילה מדויקת, על הפוטוסינתזה. כל השיעור רק חשבתי על כך שאני
צריך לנקנק את רוני, שילמד שאיתי לא מתעסקים. סקרתי את הכיתה.
יוסי אכל מתחת לשולחן, נימרוד החרמן ניסה להציץ לעדי שתמיד
לבשה חצאית, רפאל דבר עם המורה והתחנחן אליה ואז הגיעו עיני
לרוני המניאק. אה, רוני חטט באף כי זה מה שחפרפרת יודעת לעשות,
לחפור. איזה מעאפן אני לא מבין איך הוא עוד לא נכחד ויותר מכך
איך אמא שלו חיה איתו. אם הייתי אמא שלו, זאת אומרת אבא, כן,
אבא גברי וחזק, הייתי חונק אותו בשנתו. עוד שעה אחת נגמר יום
הלימודים ואז רוני יפגוש את המרפק שלי בבטן שלו.

עברה שעה.

רוני הלך מהר לכיוון ביתו, בטח הרגיש שיום הדין קרב ובא. לא
התרגשתי, רוני הוא טרף קל. רוץ רוני, רוץ. אני מנקנק אותך
בסיבוב.
המניאק כנראה הבחין בי הולך אחריו והתחיל לצעוק. חכה עם צעקות,
עוד לא נגעתי בך.
רוני כנראה ליבה את יצר החיתיות שלי ואת הנקמנות שלי כי כשהוא
התחיל לצרוח, אני המשכתי. "רוני, יא בן- של- זונה חכה כשאני
אשים את הטלפיים שלי עליך, אמא שלך לא תזהה אותך". רוני צרח
וכך גם אני, רוני בעט באוויר כך גם אני, רוני התעייף אך לא
אני. הוא המשיך לרוץ אבל הנאחס היה שהוא הגיע לבניינו ולחץ על
הסיסמה, אני לא ידעתי אותה. הוא עלה לביתו ואמא שלו יצאה וצעקה
עליי.
"מאיר, תסתלק מכאן, עכשיו אני מתקשרת לאמא שלך".
"תתקשרי, יא נבלה, אם היום אני לא מפרק את הצורה של הבן שלך אז
מחר".
אבא שלו יצא. החלטתי לא להמשיך. אני גבר אבל הוא גבר מבוגר
ואני גם לא כל- כך גבוה כמוהו. "חכה-חכה רוני!" ירקתי לאוויר
את המילים והסתלקתי.
כשהגעתי הביתה, כולם היו ערוכים לכבודי - אמא ואבא. היו צעקות
"למה, איך..." ועוד שאלות שלא ידעתי מהיכן להתחיל להשיב
וובאיזו דרך כדי לא לחטוף מבול של עונשים. סיפרתי להם כשעיני
לחלוחיות.
"אמא ואבא, זו ממש לא אשמתי, רוני הכה אותי וכעונש רדפתי
אחריו, לא להישאר חייב".
"למה הוא הכה אותך?" שאלה אמא.
"לא יודע, לא חסרות סיבות לילדים כמוהו" השבתי.
התשובה שלי כנראה סיפקה אותם.
"אם כך", פסק אבא,"הוא אשם בדיוק כמוך".
"ידעתי שתבינו" אמרתי להם תוך מתן החיוך הכי תמים ואוהב שהפנים
שלי יכולים להקריץ.

אמא ואבא לא הוסיפו להבין בשעה 17:00 לאחר שקיבלו שיחה מציפי
השמנה. עלתה עליי! לחשוב שביזבזתי את כל ההפסקות שלי עבור הריח
המצחין של השירותים.
ניסיתי להסביר, הם לא רצו לשמוע וערכו לי הרצאה על החשיבות של
ציות לחוקים ולכללים, שמירה על זכויות הזולת וערכים בסיסיים
שלכל אדם ראוי שיימצאו. אה, הם גם סיפרו לי שאני מושעה, לא היה
לי כ"כ אכפת חוץ מזה שאני לא אכה את רוני.

רוני הבן זונה.

טוב, אז לא יצא לי לנקנק את רוני הבן זונה, לא באותו היום
וכנראה שגם לא בעתיד. לא נורא רוני שבר את היד שבוע אחרי, וכן,
אני שם זין, אני שמח. רוני, הנקמה רדפה אותך ימניאק.  

אני ממשיך לגנוב לציפי גירים כי הם כ"כ צבעוניים שזה מטריף לי
את המוח. אני ממשיך לאכול לה מהעוגות אבל לא הרבה-הרבה אז אולי
היא לא תחשוד בי. היא  מביאה לעתים 'אינגליש קייק' במקום
שוקולד, לא אוהב את זה. היא ממשיכה להשמין אבל אחרי גסות הרוח
שלה אני כבר לא דואג לה כ"כ.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
יש הרבה סירים
בים, ולכל דג יש
מכסה






דוגי הדייג


תרומה לבמה




בבמה מאז 4/9/07 20:32
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
לורה טל מיילס

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה