מסדרונות הפחד, מובילים לאותו מקום
גם כשהייתי יחד...
זו אני לבד, בסופו של יום
מרגישים את החסר יותר,
יותר, עם הזמן...
גם הכאב חבר. כשאתה רחוק מכאן.
עכשיו לקום וללכת
כל צעד חדש יראה לי לאן
ולבי הערום המכיר בשלכת
מתפרק לאטו בקוצרו של זמן
ואני הצופה מהצד מבוישת
איך הגעתי לכאן
מרגישים את החסר יותר,
יותר, עם הזמן...
גם הכאב חבר. כשאתה רחוק מכאן.
רגל מפוחדת כבדה על החול
מבטים שולחים עיניים
מקווים שאפול
לא לזוז לא לנוע, לעמוד במקום
היותי תעתוע, אם אפשר לא לנשום.
בשקט יש געגוע ויש בו מקום
להשתדל לא לנוע, אם אפשר לא לנשום...
מרגישים את החסר יותר,
יותר, עם הזמן...
גם הכאב חבר. כשאתה רחוק מכאן. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.