טוק טוק
מישהו שומע?
אני מנסה לדבר איתך.
מנסה למצוא הוכחה מציאותית לזה שאתה כאן.
לזה שאתה קיים.
הפרצוף שלך הולך ונעלם לי.
כך גם קולך.
רק הרגש מתעקש.
למה הוא כזה נודניק?
למה אני לא מצליחה להתרחק ממי שהרחיק אותי בעצמו?
למה אני לא מצליחה להציל את עצמי מהכאב הזה הלילה?
שזה רק אני והוא בראש שלי.
ועכשיו נותרתי לבד הלילה, אלף הרוגים אצלי בלב.
ישנה, וזה שאני אוהבת-
אני מנסה לשכוח, ויש פעמים שנשבעת שיכולה לשמוע את קולך קורא
לי.
ויש רגעים שיכולה להשבע ששוכחת אותך, אבל כ"כ מהר ניזכרת.
מחכה לך, וצורחת לך בכאב וניזכרת...
שאף אחד לא יציל אותי,
ואתה-
שמרחיק אותי.
עזבת אותי לבד.
יודעת שבזה שאני אוהבת-
אני מתחילה מחדש,
ויש רגעים שחזקה יותר,
ואז נישבעת- מצליחה להמשיך.
טוק טוק
מישהו שומע?
האווירון לוקח אותי הרחק מפה,
כיסיי אויר מתחילים לנתק אותי מכאן.
ויש רגעים שאני מחכה לך,
ואז ניזכרת,
ויכולה להישבע ששומעת אותך קורא לי.
בעיניים מכובות אביט אליך בדמיוני ואז ניזכרת
שאף אחד לא יציל אותי,
שזאת רק אני,
וקולך-
שלפעמים יכולה להשבע ששומעת.